cave52

מערות נחל חלילים – מנגינת הרוח

בין שכונות מבשרת ציון בהרי ירושלים נחבא לו וואדי מן היפים בארץ, עטור מעיינות, בוסתנים נטושים, כפר עתיק, צמחיה מרהיבה ומערות מיוחדות במינן. בגדה הצפונית של הנחל יש מערת קבורה גדולה שבנויה מאולם כניסה המוביל לאולם נוסף ובגדה הדרומית מערת כוכים עם בור עמידה. הרוח הנושבת בפתחי המערות משמיעה צלילים מתוקים כשל חליל בלתי נראה.

בגדה הצפונית של הנחל יש מערת קבורה גדולה שבנויה מאולם כניסה המוביל לאולם נוסף ובגדה הדרומית מערת כוכים עם בור עמידה.

היום קוראים לוואדי "נחל חלילים" בשל תופעה זו, אך לתושבי קדם היו הסברים משלהם:

האגדה: 

בכפר הערבי אבו-גוש השכן הייתה הילולה, למוכתר הכפר נולדה בת בכורה ושמה פטימה. כל תושבי הכפר עלו לביתו של המוכתר לחגוג עם המשפחה המאושרת ולהעניק מתנות.

בגרה הילדה והפכה ליפיפייה וחכמה, עיניה מאירות ושערה ארוך וחלק וכל צעירי הסביבה מחזרים אחריה. על פי המסורת פנו הורי הצעירים למוכתר וביקשו את ידה. אמר לה האב: פטימה ילדתי האהובה, זמנך הגיע להינשא ולהביא לי נכדים, הנה בחרי לך את הטוב בעינייך, אך היא סירבה לכולם.

אמרה לו: אך-יא-בבא, ליבי מזמן נתון למחמוד, בן השכן העני. הביט בה המוכתר בזעם ואמר: מה יתן לך בחור שכל רכושו רק עדר עיזים קטן? קחי לך את סעיד הבן של הסוחר, יתן לך בית יפה וחיים נוחים..

הביטה בו פטימה בעצב וביקשה: יא-בבא, כל שתרצה אעשה אבל רק עם מחמוד אהיה מאושרת, צנוע הוא ושכלו רב.

החליט אביה של פטימה להכשיל את הבחור בעיני ביתו. קרא למחמוד, הפקיד בידיו עשר מכבשיו הטובות והטיל עליו לרעותם בוואדי המכושף, אליו פחדו כולם מלבוא, בו שומעים את נשמת הג'יני (השד) בעת רוח הערבית, מקום בו כל כבשה מהכפר שהתקרבה לא חזרה.

התייפחה פטימה כששמעה על המשימה, כי ידעה היטב שרע ומר יהיה גורלו כאשר יחזור ללא הכבשים. ניגב מחמוד את דמעותיה, ביקש ממנה להתפלל עבורו ויצא לדרכו.

עבר יום, ועוד אחד, ומחמוד לא חוזר. פטימה בחלון כוססת ציפורניה, אפילו בליבו של המוכתר החל המצפון להתעורר ולדאוג, אבל אין מחמוד ואין כבשים.

ועוד בוקר עלה ומרחוק רואים אנשי הכפר ופטימה בראשם שיירה ארוכה של עשרות כבשים צועדת בדרכי האבק לכפר ומחמוד מובילם. רצה אליו פטימה, חיבקה ונישקה אותו וכל אנשי הכפר חוזים ודנים בפלא, איך יצא מחמוד עם עשר כבשים וחזר עם כמאה תוך שלושה ימים בלבד?

סיפר להם מחמוד: לקחתי את העדר לרעות בוואדי כמצוות המוכתר. בעודי נח בין העצים שמעתי מנגינת חליל רחוקה. הקשבתי בפליאה והקול התגבר והלך והצטרף אליו עוד חליל, ועוד אחד. המנגינה הייתה כובשת  ומהפנטת ונרדמתי. כשפתחתי את עיני מצאתי עצמי כאן בפתח המערה בוואדי, לידי היו גם הכבשים של המוכתר וגם כל הכבשים שאבדו לכפר, כנראה שנמשכו למנגינת החליל וחיו ממי המעיין כאן ליד ומהמרעה העשיר.

הבין מוכתר אבו-גוש שיד אללה בדבר, חיבק את הבחור ואמר לו: בני אתה, אמיץ ואם אללה איתך אז גם יד ביתי שלך. וככה חיו להם פטימה ומחמוד באושר ובעושר (ממסעדת החומוס שפתחו בכפר) עד עצם היום הזה.

סוג המערה: קרסטית
ציוד מיוחד: אין
הערות ואזהרות: בחורף מחליק, באביב מקסים. קרוב ושווה טיול
לשלב בטיול בסביבה עם: עינות תלם, עין טל, נבי סמואל, עמק הארזים, שביל עוטף ירושלים