תפוח סדום - פְּתִילַת הַמִדְבָּר הַגְדוֹלָה   Giant milkweed Mudar Yercum - טיולים ואגדות

תפוח סדום – פְּתִילַת הַמִדְבָּר הַגְדוֹלָה   Giant milkweed Mudar Yercum

הידעתם מהו "תפוח סדום"?

פְּתִילַת הַמִדְבָּר הַגְדוֹלָה (תפוח סדום) הוא עץ בגובה של 2-5 מטרים, הגדל בישראל, בעיקר באזור עין גדי. הצמח היפהפה והמאוד רעיל הזה יכול להגיע לגובה של עד 6 מ'!

עליו של העץ רחבים ושעירים, וכאשר פוצעים אותם, מיץ חלבי רעיל נוטף מהם. הצמח מכיל גליקוזיד אשר במינון נמוך יכול לשמש לטיפול בנגעים בעור.

פרחי העץ לבנבנים-ורודים ויפים. פירותיו של העץ עגולים וגדולים כצורתו של התפוח, אך כאשר פותחים את הפרי מגלים כי הוא כמעט חלול לגמרי, ובתוכו רק ציציות שיער וזרעים.

הוא נפוץ בארץ באזורי מדבר, ערבה, ים המלח ואזור אילת והבדוים משתמשים בשרף שלו לטיפול בנגעים בעור ונגד ורידים בולטים ברגלים.

שם זה ניתן לעץ משום השימוש שנעשה בציצית התעופה של הזרעים לצורך הכנת פתיל לפתיליות.

אגדה עממית נותנת הסבר לשם העץ פתילת סדום: 

בימי קדם הייתה ארץ סדום ועמורה מבורכת בתוצרת אדמתה, והצטיינה בעיקר במטעי הפרי שגדלו בה. בין כל הפירות בלטו "תפוחי סדום", שהיו תפוחים גדולים, יפי מראה וטובי טעם. ואנשי סדום רעים וחטאים עד מאוד.

וישלח האלוהים את מלאכיו להשמידה. וימטירו עליה גופרית ואש מן השמיים, ויהפכו את כל הערים על יושביהן, ואת כל כיכר הירדן, ואת כל העצים וצמח האדמה. ומן העצים נותר רק עץ אחד לפליטה, הלא הוא תפוח סדום. אך גם בו דבקה קללת העולם של סדום ועמורה. פירותיו נראים נאים ויפים, אך אם תתלשום ותפתחום- תגלו שהם נבובים ומלאי אפר, וכאשר מחזיקים אותם בכף בחוזקה- הם כלים כעשן וכאבק. וזהו אבק השריפה הגדולה ההולך ומתחדש בפרי, והוא אזהרת עולמים לחוטאים, למען לא ישכחו את גורל אנשי סדום וקציני עמורה. ועל פרי כזה ייאמר הפתגם הערבי: "מן ברא רחאם ומן ג'ווא סחאם" ("מבחוץ שיש ומבפנים זוהמה").

במציאות החיים קיימים שני מצבים: רע שנראה רע ורע שנראה טוב . רע שנראה רע, פחות חמור, מאחר שניתן להיזהר מפניו, רע שנראה טוב לא רק שלא נזהרים מפניו, אלא נמשכים אליו. וכאן טמונה הסכנה . דומה הדבר לפרי פתילת המדבר הגדולה  הנראה מרהיב עין בצבעיו ובצורתו אך מתברר שהפרי הינו פרי סרק ובו סיבים לבנים דקים וזרעים שחורים.

הערבים קוראים לשיח עושיר (או עושור) שפירושו "מביא הריון", ומקורו במעשה באישה עקרה שישבה לתומה בצילו של השיח, וזמן קצר לאחר מכן זכתה ונתעברה וילדה בן. ובשל כך מאמינים הם שבמיצו של הצמח מצויה סגולה להתעברות, ולכן מושחות אותו העקרות על גופן.

יש המזהים את פתילת המדבר הגדולה עם פתילת המדבר המוזכרת במשנה ובתלמוד, בהקשר ל"שערות" הצמודות לזרע הפרי ששימשו להכנת פתילות. "אין מדליקין לא בלכש ולא בחסן… ולא בפתילת המדבר" (מסכת שבת, פרק ב' משנה א').