ביקור אצל השכנים - אום אל קוטוף בשרון. דו קיום בשלום

 על שתי גבעות נישאות נח בשלווה הכפר הערבי אום אל קוטוף. כפר של שלום, אנשים משכילים, היסטוריה מעניינת, אוכל באלאדי ישר מהטבע, הזדמנות להכיר את התרבות של בני דודנו המוסלמים חמש דקות מחדרה. דו-קיום.

אום אל קוטוף הוא כפר ערבי ישראלי ליד ואדי ערה, הנמצא בתחום המועצה האזורית מנשה. הכפר נקרא על שם עץ השייך למשפחת האלוניים, אשר איכרי הכפר השתמשו בו ליצור כלי חקלאות.

בתחומי הכפר התגלו בחפירות ארכיאולוגיות מקדש מן התקופה הפרסית וכמה מבנים שהיו בתי ספר בתקופה הביזנטית. עוד נתגלו שרידים מן התקופה הצלבנית והממלוכית.

תושבי הכפר כולם שייכים לחמולת כבהא הבדואית, שנדדו עם עדרי הצאן מערב הסעודית לפני כחמש מאות שנה לאזורנו. אגדה בדואית מספרת כי מן הענן הכבד המביא ברכה על הארץ לקח האל קטע וברא את הגמל - כבד ומביא ברכה כענן. מהרוח הסובבת את הארץ יצר את הבדואי - חופשי כרוח. אבל העולם מתקדם והבדואים הנודדים הפכו ליושבי קבע במיקס מעניין של ישן וחדש, מזרח ומערב, מדבר ועיר. היום החמולה כוללת רופאים ומרצים למינהל עסקים, קבלני בניין ואומנים, רועי צאן ומסעדנים.

הכנסת אורחים בדואית

בקצה הגבעה בכניסה לכפר נמצא ביתו של אבו ג'אבר ז"ל. מבנה קטן ומרובע ולו שתי פתחים: דלת גדולה ומכובדת מול השביל העולה ליישוב על מנת לקבל אורחים, ודלת שנייה קטנה וצנועה לנשותיו ומשרתו.

מצוות הכנסת אורחים בתרבות הערבית חשובה ביותר. אבו ג'אבר היה מקבל את האורחים בחיבוק, מודה להם שבחרו להתארח בצל קורתו הדלה ומכניס את האורח פנימה. משרתו היה מטפל בסוסו של האורח ואבו ג'אבר היה מתיישב על הכריות עם אורחו ומתחיל לכתוש את הקפה. הנימוס מחייב לא לשאול את האורח שלושה ימים על מטרת בואו...

קח לך שלוש נשים ובנה להן בית...

לאבו ג'אבר היו שלוש נשים ולכל אחת בנה בית לא רחוק משלו. כל לילה היה מזמין אליו אישה, כל אחת בתורה. כשהיו הנשים שומעות את הקשות טחינת הקפה ידעו שהגיע אורח והיו מתחילות לבשל. את המטעמים היו מגישות על מגשי ענק דרך הפתח הקטן, אך לא היו מעזות להיכנס פנימה לחדר האירוח.

בכפר נפגוש בצורת בניה מהעבר הערבי כפרי, נשב לכוס תה מתוק בחדר האירוח המקורי שבנה השייך אבו ג'אבר ונבקר בבתי נשותיו ובבור המים האותנטי. בחצר הפלאחית נשב בסוכת הגפנים ונטעם לאבנה תוצרת בית על פיתות שנעשו בטאבון הבוץ של אום גיהאד. את הטאבון מזינים בגללים מיובשים של עדר העיזים של הכפר, שאריות מדריכת הענבים וממסיק הזיתים.

חתול שחור

איברהים כבהא היה אחד מאמני כפר אום אל קוטוף. כתוצאה מתאונה הפך למשותק ולמד ציור. כשנפטר הפך בית משפחתו למוזיאון ליצירותיו בהם הוא מתאר את חיי הכפר בתמונות עשירות בצבע ודמיון. סדרת תמונות נוספת ונוגעת ללב היא זו המתארת את חייו בדמות חתול כלוא בגופו המשותק.

ליד הכפר גבעה מיוערת ובראשה מצפה של קק"ל. בינות לאורנים ולחרובים פורחים באביב שלל רקפות כלניות וחרציות. מקום נהדר למנוחה וטיול רגלי. הנוף מהמצפה מרהיב - הים וארובות חדרה, ישובי הר קציר, חריש וברטעה, יערות קק"ל, כפרים ערביים וקיבוץ עירון.