נחל קטלב הינו נחל קצר, כשני ק"מ אורכו, והוא נופל בתלילות לאפיקו של נחל שורק העמוק והארוך המגיע עד לים. בין מצוקי נחל קטלב שוכן עין קטלב הנובע ממספר סדקים בסלע. המים נאגרים בשתי בריכות יפות לרחצה אשר נבנו על ידי הכפר שהיה כאן וננטש.
הנחל נקרא על שם עץ הקטלב הנפוץ בשמורה, עץ היוצא דופן בשל צבעו האדום של גזעו וענפיו.
מקור שמו של העץ באגדה ערבית אכזרית ועקובה מדם:
בכפר גרה בת רועים יפיפיה, פטימה שמה. כל הגברים בכפר חייכו אליה בחוזרה מהמעיין עם כד המים על ראשה, היו שולחים לה מתנות קטנות תוצרת בית, ומקווים כולם שיום יבוא כאשר היא תגיע לגיל המתאים, יוכלו להרשות לעצמם לשלם לאביה את המוהר ולבקש את ידה.
לראש הכפר היה בן תמיר ומאיר עיניים בשם סולימן, והוא התאהב בנערה. היה מלווה אותה למעיין, יושב איתה, מחלל לה מנגינות מליבו, עוזר לה לאסוף העדרים לעת שקיעה ומחזירם לכפר והיא הייתה מחייכת אליו מתחת לרעלה.
הזמן עבר והנערה הגיעה לפירקה. כל הגברים בכפר פשפשו בחסכונותיהם ופנו לאבי הנערה לבקש את ידה. באחד הימים, כשסולימן רעה את עדר אביו בשולי היער, הגיע אביו לבקרו. סולימן פנה לאביו וביקשו לממן עבורו את המוהר, אך לזקן היו תוכניות אחרות, הוא רצה את הנערה לעצמו.
ויכוח גדול ומר פרץ ביניהם, ממילים עברו לתיגרת ידיים, יד האב כמעט גברה על בנו אשר בכוחותיו האחרונים הרים אבן גדולה והכה בראש אביו. הזקן נפל ומת ודמו ניגר. הדם נספג באדמה. לאחר שנה צמח במקום עץ שגזעו אדום ושמו קטלב – קטל אב.
גרסאות שונות יש לאגדה זו. יש אומרים שהדם ניתז על עץ קיים שהסמיק מבושה, וישנה אגדה אחרת הגורסת כי פעם היה העץ מאוהב ביונה שבנתה את קינה אצלו, וכאשר עפה לה היונה למרומי ההר אימץ הקטלב את כוחותיו, שלף את שורשיו מהאדמה והלך לחפש אחריה. עד היום הקטלב גדל במדרונות, שורשיו תפוחים ונראים כשרירים משורגים, והוא אדום מהמאמץ.
מגיעים לכאן בנסיעה ביער לצד הכביש המחבר את בית שמש עם צור הדסה, קצת אחרי מערת הנטיפים, וקצת לפני מושב בר גיורא. נמצא כאן חניון מסעדה בשם "בר בהר", ותחנת מידע של קק"ל.
המסעדה בנוייה מהאבן המקומית וממוקמת במעין טראסה שנבנתה לתוך החורש הטבעי. ענפי קטלב, אורן, אלה ושאר צמחי החורש הארץ ישראלי מציצים מסביב, נוף הרי ירושלים ניבט מבעד לענפים, עציצים פרחוניים מפוזרים ברחבה והכל אומר רוגע, שלווה ונועם.
יוצאים מחניון "בר בהר" בשביל בצד המסעדה לפי השילוט אל נחל קטלב. לאחר כמאה מטר נפנה ימינה בשביל המסומן שחור, ונלך בדרך נוף מעל צוקי נחל שורק. השביל ממשיך ויורד לנחל קטלב ומגיע במהרה לעין גיורא, מעיין שכבה קטן שבעבר סיפק מים לבוסתנים ושדות ולכפר שהיה כאן. עם הזמן הכפר והבריכה חרבו ורק טראסות נטושות עצי פרי עקשניים נותרו.
שימו לב לסימון השחור הפונה ימינה, שלא תמשיכו ישר בשביל הכחול שהולך לאורך קו גובה מעל הנחל. השביל יורד בין עצי הפרי של הבוסתן הנטוש ובהמשך בין עצי החורש, כשבכמה מקומות הוא יורד בתלילות ויש להיעזר בגזעי העצים. בהמשך הנחל מגיעים לעין קטלב.
סכר שנבנה כאן בימי הבריטים יוצר בריכה קטנה שאגרה את המים עבור קטרי הקיטור של הקו לירושלים. מכאן והלאה יורדים במפלונים קטנים, זהירות שלא להחליק.
לאחר היציאה מהסבך נלך בנוף פתוח עד לתחנת הרכבת בר גיורא. בתחנה זו היו קטרי הקיטור ממלאים מים שהובאו מעין קטלב, בדרכם מיפו לירושלים וחזרה. ניתן לחזור למעלה במסלול אתגרי לאורך צינור המים העבה המגיע חזרה לבר בהר.
