מסלול גבינות עיזים ואגדות אבטיחים בהר הרוח

בימי החום והשרב המתקרבים אלינו בצעדי ענק הלב מחפש רק צל, בריזה ומרחבים ירוקים. את כל אלה ניתן למצוא בהר הרוח ליד אבו גוש – בין שרידי בוסתנים, בורות מים, גדיים צעירים, גבינות עיזים ומוזיקה מלטפת. את השם הציורי "הר הרוח" העניקו להר מקימי קיבוץ מעלה החמישה הסמוך על שום הרוחות הנושבות בפסגתו.
 

כשיוצאים מהחווה ניתן לפנות לאחת משתי דרכים: דרך אחת הפונה מזרחה אל הגן הלאומי הר הרוח (מסומנת בכחול) ודרך שנייה הפונה מערבה ומגיעה עד לחורבות בית תול (גם היא מסומנת בכחול). בצומת מפגש הדרכים יש חניון פיקניק ע"ש הדסה וברוך לוין מוצל השופע בפריחות עם שולחנות פיקניק, מתקני משחק לילדים, ברזי מים, פחי אשפה ומתקן לגחלים. בחניון יש מרפסת אבן נאה בצל עץ אורן גבוה ממנו נשקפים נופי ירושלים, ומתחתיו מתנוסס ערוץ נחל יתלה.

המון נוף

אלה הפונים מזרחה לגן הלאומי הר הרוח ימצאו את עצמם בשבילי יער קסום. גובה ההר 722 מטרים מעל פני הים, והוא נמצא על פרשת המים שבין נחל החמישה לנחל יתלה. הוא נקרא גם "יתלה הגבעונית" על שם אחת מארבע ערי הגבעונים. בפסגת ההר יש מצודה רומית קדומה – חורבת ערש, ששרידיה לא ממש ניכרים, ושם גם אפשר להשקיף על הרי ירושלים, הר בית אל, השפלה ומישור החוף והר חברון.

מורדות ההר מכוסים בחורש אורנים יפה, ובמדרונו הצפון-מערבי של הר הרוח ניצבת אבן זיכרון לזכרם של חמשת חברי גרעין ההתיישבות "גורדוניה", שנרצחו בידי ערבים בשנת 1938 בעת שהגרעין המייסד ישב בקריית ענבים ועסק בעבודות ייעור וחציבה באיזור. חניון נוסף הנמצא בסמוך לו הוא חניון ע"ש טייסת המסוקים 114.

אלה הפונים מערבה בדרך הכחולה יכולים לצאת לטיול רגלי במסלול הליכה טבעתי אל שרידי הכפר בית תול. המסלול יוצא מדרום לחניון לוין (מסומנת בירוק) ואורכו כ-1.5 קילומטרים. הדרך (שביל נוף יתלה) נוחה לילדים ולמבוגרים, אך לא עבירה לעגלות ילדים, והיא עוברת בין שרידי מערכת טראסות עתיקה הבנויה על בורות מים מהתקופה הרומית-ביזנטית. ביציאה מהשביל יש רחבת הנצחה ומצפור נוף לנחל יתלה.

חומוס ומעיין
מי שמעוניין להעשיר את חוויית הביקור באיזור יכול לבקר בכפר הציורי אבו גוש. במקום תוכלו לבקר באתרים היסטוריים, ובסופי השבוע הוא שוקק חיים על שפע המסעדות שלו המציעות את מיטב החומוס והמאכלים המזרחיים.

אוהבי מקורות מים יכולים לבקר בעין נטף ממערב ליישוב נטף. שם תוכלו לראות מעיין, בריכה תת קרקעית ובוסתן קטן שבו גדלים שקד, תאנה ולימון על גדות נחל כפירה. מעל המעיין נמצאים שרידי חווה חקלאית ערבית – חורבת נטף, הבנויה על יסודות של חווה ביזנטית.

גבינות עיזים

משפחת הימלפרב, המתמחה בייצור גבינות, התיישבה בהר הרוח והקימה חוות עיזים וכבשים מקסימה. במהלך ביקור בהר, אפשר לבקר בדיר, ללטף את הטלאים הרכים ולטעום מהגבינות המופלאות. חיים הימלפרב נראה מתאים למקום, כאילו נולד כאן ביער. בצעד קל וסנדלים תנ"כיות הוא מדלג בין הסלעים, מטפל בגדיים בעדינות שלא מתאימה לידיו המיובלות הגדולות ושורק לכלבו שמלווה אותו תמיד. בין ייצור גבינות לטיפול בגדיים הוא מכיר גם את האגדה המקומית.

לפני כ-100 שנה שבו היהודים מהגלות לישראל והחלו להתיישב בארץ. הם התיישבו בכל מקום פנוי בהרי ירושלים, ולמדו משכניהם הערבים על סודות האדמה, חכמת החיים ומנהגי השוק. כשהתיישבו בהר הרוח, למדו היהודים מהערבים בכפר תול כיצד לזרוע חיטה בשיפוע ההר החד.

כמה כבר עולה אבטיח?

היהודים והערבים קיימו חיי שכנות טובה והיו מארחים בבתיהם אלה את אלה כמצוות הכנסת אורחים. באותה העת, שקדו החקלאים היהודים על הכנת מקשת אבטיחים. הם סילקו סלעים, בנו טרסות וניתבו תעלות השקיה. ואכן, עמלם הקשה נשא פרי וקמה לה מקשה נהדרת. לקראת עונת הקטיף הציבו החקלאים שומר למקשה.

לילה אחד, בעודו פוסע ומפזם לו להנאתו, צדה עינו של השומר דמות בין התלמים – צללית כהה של עלם צעיר מתהלכת בניחותא ותחת כל זרוע אבטיח בשל ועסיסי. קרא השומר בקול: "עצור! עמוד במקומך והנח את האבטיחים מידיך". ענתה לו הדמות מתוך החשיכה: "ואם לא אעצור? האם תירה בי ברובך בגלל שני אבטיחים?". "לא. ענה השומר בחוסר אונים, "לא אירה באיש בעטים של שני אבטיחים".

עוד הוא מדבר, והדמות יצאה מהעלטה והתקרבה אליו ולתוך האור. באותו הרגע זיהה השומר את הגנב – היה זה מחמוד, בנו הבכור והפוחז של שיח' הכפר. הביט בו זה במבט מתגרה והמשיך לדרכו כשהאבטיחים איתו. גם בלילה הבא חזר הנער למקשה. התנהל בעצלתיים, ביהירות שאננה, חייך חיוך מחוצף אל השומר ונעלם עוד זוג אבטיחים.

כינס השומר את חבריו ויחדיו טיכסו עצה ומצאו תשובה לפרשה. למחרת בשעת אחר הצהריים, שמו פעמיהם השומר ורעיו בחבורה גדולה אל ביתו של השיח'. דפקו על הדלת והתקבלו בקבלת פנים חמה, חיבוקים ברכות וכבוד רב. הוביל אותם השיח' אל טרקלין האורחים, הושיבם על כריות, מחא כפיו והנחה את נשותיו לשרתם בקפה, מים צוננים מהבאר ודברי מתיקה.

ישבו כולם ושוחחו על ענייני חולין, על מזג האוויר וסוגיות בחקלאות. הזמן התארך והאורחים בשלהם. השיח' פזל אל השמש השוקעת, חש את בטנו המקרקרת ואילו נשותיו כבר האיצו בו בסימנים מעבר לווילון. אך אין דוחקים באורח עד שיחשוף את סיבת בואו, ואין מזרזים אותו עד שיגלה את שעל ליבו.

המתין המארח עד שאורחיו יזכרו בכללי הנימוס ויפנו לדרכם ביזמתם. הורה על עוד סבב תה, אך השיחה התארכה והאורחים היהודים לא הראו סימנים של תזוזה. "אין ברירה", הרהר השיח', "כללי הכנסת האורחים מחייבים. נזמינם אם כן להצטרף לארוחת הערב". וכך עשה. בליבו ייחל כי אורחיו ינהגו בנימוס ויסרבו בצניעות לאירוח, אך לתדהמתו נענה השומר בחיוב להזמנתו המאולצת.

"חן חן לך, כבוד השיח'", ענה השומר והוסיף: "תודה על ההזמנה, נשמח להישאר. כבר מאוחר ובטננו מקרקרת, אולי תשחט עבורנו איזה טלה שמן מהעדר?". חבריו של השומר חייכו ואף הפליגו בדרישותיהם: "אכן תודה, יא שיח' גדול. אם לא אכפת לך, אנו רבים מאד – הבא נא לנו שני טלאים לאכול". והשיח', רותח ושוצף, סר אל המכלאה, בחר שני ראשים והביאם לשחיטה.

כך נפתחה סעודה נהדרת עם מיני מאכלים ותופינים לתפארת. אחריה התרפקו האורחים על כריות ההסבה והוגש להם טבק ריחני לגלגול ותה מתוק וחם. השומר שיבח את השיח' על הכנסת האורחים, וביקש ממנו לקרוא לבנו הבכור להצטרף לשיחת הגברים. קרא השיח' לבנו, והלה הגיע כשהוא נבוך וחסר מנוחה. השומר הוביל את השיחה וניווט אותה לענייני חקלאות. הבן מצידו הסמיק והתכווץ בפינה, חושש כי ייוודע לאביו על מעשיו.

כשהגיע הרגע הנכון, הפנה השומר לחלל החדר שאלה: "כמה לדעתכם יכול לעלות אבטיח?". חבריו השותפים לתחבולה השתנקו מצחוק תחת שפמיהם והפריחו הערכות מופרזות כל אחת יותר מקודמתה. "לא, לא" מחה השיח', "אתם לגמרי מגזימים". אך השומר בשלו והקשה: "האם להערכתכם יכולים זוג אבטיחים לעלות כמו שני ראשי טלה שמנים?".

פרצו המסובים בצחוק רם, ואילו בנו של השיח' האדים. או אז סיפר השומר לשיח' על מעללי בנו הבכור והוסיף: "על כל אבטיח שבנך יפלח לי מהמקשה, נסעד אנו כבש בצל קורתך – נראה מי יישבר ראשון".