טיול לנחל הקטן עין לבן שסמוך לירושלים מגלה את נוף הרי חברון וגוש עציון, ואם מחפשים ממש טוב, גם כמה צבאים שבאו לשתות. וזוהי גם הזדמנות ללמוד על מחזור המים בטבע
בין מאות המעיינות העוטפים את ירושלים בולט עין לבן בשל זוג הבריכות הקרירות והמטופחות ובשל עצי הפרי העוטרים את המעיין, תאנה, אגוז, חרוב וזית המבקשים מהטייל העייף לטעום מהם. גם קירבת המקום לירושלים ונוחות הגישה הפכו פינת חמד זאת לאהודה על מארגני ימי הולדת בטבע, מתכנני מעגלי נגינה, מפגשי מדיטציה וקבלות שבת. בימי הקיץ הלוהטים תמיד נמצא את צעירי הסביבה משתעשעים במעיין.
בתי הספר מהסביבה שולחים תלמידים למקום במסגרת לימודי סביבה וטבע, ופעם כשהתחרדנתי להנאתי על סלע ליד המעיין התקרבו אלי מורה עם כיתתה. המורה אספה את הילדים במעגל וסיפרה להם את סיפור מחזור המים בטבע:
אי שם בהר, מוחבא ביער בין נקיקי סלעים, שרכים ורקפות, שכן מעיין קטן וצלול. שנים עברו והמעיין היה משקה את חיות היער, את העצים סביבו ומפעם לפעם מרווה טייל עייף שהיה מופתע לגלות את פנינת הטבע הזאת.
אבל בעומק נשמתו המעיין הרגיש שמשהו חסר, שמשהו עוצר אותו. הוא שאף לראות עולם, לגדול, לפרוץ ולהטביע חותמו בעולם ולא ידע כיצד, או כפי שכתב יחיאל מוהר בשירו "בלדה על מעיין וים", "אבל בעומק נשמתו המה המה / וערגתו שלח אל סהר וחמה / ישאף לנעלם ולחלום יכמה / ולא ידע אל מה..."
התפלל המעיין לאל והאל נעתר לתחינותיו. האל פרץ למעיין שביל ומי המעיין הפכו לנחל בינות לגבעות המוריקות. הנחל זרם והמשיך והנה הוא התחבר לעוד נחל כמוהו ועוד אחד, ופתאום מדרגת סלע והנה מפל סואן והנה הנחל הפך לנהר.
זרם הנהר גמא מרחקים וראה עולם, בדרכו ראה כפרים וערים, השקה שדות וסובב תחנות קמח, מילא בריכות השקיה, גדל בדרכו, שטף ושצף מתחת לגשרים, אוניות מלאות כל טוב שטו עליו, והנה הוא נשפך לים.
והים גדול הוא, ומי המעיין נבלעו בתוכו כלא היו, ורעש הגלים גבר על בכי המעיין,
שהתפלל שוב לאלוהיו: "מה לי אלי כל הגודל הזה, הרעש והמלח? די לי, הבנתי, אני רוצה לחזור הביתה, למעוני הקטן והשליו".
ושוב נעתר האל לתחינות המעיין, בתחילה שלח את השמש החמה אשר אידתה את מי המעיין והפכה אותם לענן. אז שלח האל את הרוח אשר נשבה ודחפה את הענן ליבשה ולהרים, וכשהגיע הענן אל ההר הגבוה שחסם דרכו ירדו מימיו כגשם ברכה, הרוו את הפרחים הצבעוניים ואת כרי הדשא המוריקים. המים שטפו זרמו בשדה ובעמק, חלחלו בינות לרגבים עד שהגיעו לשכבת סלע בבטן האדמה, שם זרמו המים בין שכבות הסלע בחפשם מוצא, הלאה ולמטה דחקו בכובד משקלם ולבסוף פרצו כמעיין. ואז, שוב התחיל הכל מחדש.
עין לבן שוכן בגיא עתיק וקסום בנחל רפאים, על מורדות רכס לבן הר מתחת למושבים עמינדב ואורה. בעבר שכן שם הכפר הערבי וולוג'ה שננטש במלחמת השיחרור. היום נותרו רק טרסות פרושות כאמפיתיאטרון עמוסות עצי פרי ותעלות השקיה המובילות את מי המעיין אליהם. הבוסתנים הירוקים על רקע סלעי הגיר הלבנים עטורים במרבדי פריחה צבעוניים ושתי הבריכות הכחולות – שילוב פשוט מקסים.
ממול נוף הרי חברון וגוש עציון. בתי שכונת גילה בירושלים וכפר ערבי. פעם בשעה צופרת רכבת מתחתינו על מסילת הברזל שבנו התורכים לחבר את יפו לירושלים בתוואי נחלי שורק ורפאים. אם נסתכל בשקט בשעת זריחה אל המעיין נוכל לראות עדרי צבאים המגיעים לשתות, לזכרים הבוגרים קרניים מפוארות ולצעירים כתמי צבע על עורם, ממש כמו במבי.
כבר בתקופת המקרא חצבו הכפריים ניקבה בסלע הקירטון הרך להגברת זרם השפיעה להשקיית העדרים ובוסתני הפרי. הרזים ביננו יכולים גם היום לזחול פנימה אל מקור הנביעה במנהרה שאורכה כעשרה מטר והמסתיימת באולם קטן. כשלושים צעדים צפונית למעיין סלע בולט ומתחתיו מערה ובה חמישה כוכי קבורה עתיקים.
איך מגיעים יוצאים מגן החיות התנ"כי בירושלים ועד למעיין, לאורך נחל רפאים בצמוד למסילת הרכבת יש שביל טוב המתאים לכל סוג רכב, אופניים או להליכה ברגל (כרבע שעה) ומסומן בצבע כחול. השביל נקרא "דרך נדב" על שם נדב אלעד אשר נפש במעיין זה בלילה האחרון בחייו לפני שנהרג בפעילות מבצעית בחברון. השביל והמעיין מתוחזקים על ידי משפחתו וחבריו ליחידת הצנחנים. מחפשי אתגרים יכולים לרדת למעיין זה בשביל המגיע מיד קנדי למעלה.
