הקרב על הרכבת-טיול אחרון בנחל יתלה וכפירה

הספא היה למרכז החיים החברתיים וכל עשירי ירושלים ובכירי הצבא הרומי רחצו בו. בספא היו בריכות חמות וקרות, חדרי הזעה וחדרי מנוחה, פסלי שיש ומזרקות בכל פינה. עבדו בו עבדים מיומנים אשר פינקו, רחצו שימנו ועיסו את האורחים הנכבדים.

יום אחד הגיע לרחוץ בספא מושל יהודה הרומי ופגש חייל מבוגר, אותו הכיר משירותו הצבאי בלגיון. האיש היה משפשף גופו בשבר אבן במקום בסבון ושמנים. שאל אותו המושל למעשיו, וענה לו הלגיונר כי אין בידו כסף לעבד ולשמני רחצה. מיד נתן לו המושל גם עבד יקר וגם כסף. הודה לו החייל ויצא לספר לכל חבריו על נדיבותו של המושל.

אפשר ללכת כשלושה קילומטרים לאורך נחל כפירה, שהוא נחל אכזב רחב שלא זורמים בו כלל מים. לצד השביל גל של פריחה ורודה: עמודי חוטמיות זיפניות שמגיעות עד שלושה מטרים גובה.

קצת מתחת ליישוב נטף נמצאת מערה ובה מעיין ושמו עין נטף. המים נובעים ממספר מקומות בסלע ומתנקזים  אל שוקת זעירה שנחצבה בסלע. אם הגעתם לכאן ראשונים ואף אחד לא העכיר את המים, ניתן לשתות מהשוקת מים צלולים ומתוקים.

במעיין נטף אפשר לטפס ללא שביל על צלע הר הרוח ולרדת בשביל ששמו מורד הסוסים אל חורבת חורש. שם נמצא מאגר מים תת-קרקעי מדהים שנחשב לגדול ביותר בהרי ירושלים. הכניסה נראית כמו פתח של מערה קטנה, לא מבטיחה ולא מזמינה. אבל מי שיתכופף, ייכנס פנימה ויצעד כמה צעדים יגלה אולם תת-קרקעי גדול, אפלולי וקריר. ממנזר חורש עצמו נותרה חורבה מכוסה צמחייה, מנזר זה נבנה על ידי הנזיר המיסיונר סאבא שבנה את מנזר מר סאבא במדבר יהודה.

מכאן אפשר לרדת אל נחל יתלה שנקרא על שמה של העיר יתלה המוזכרת בספר יהושע, אותה מזהים עם הכפר הערבי החרב בית-תול שמעל. ייחודו של הנחל הוא בקניון השחור המפורסם שבו. זהו נקיק לא ארוך,  צר ומוצל ובחורף נקווים בו מעט מים.