החצב - הפרח הגדול ביותר בין פרחי ארץ ישראל

החצב מבשר את בוא הסתיו

בראשית עונת הגשמים פורח החצב בכל אזורי ארץ ישראל. עמוד זקוף וגאה, גבוה מכל פרחי ארץ ישראל וקומתו מגיעה אף לקומת אדם. גבעול החצב עטור פרחים לבנים כנזר כלה. עליו הירוקים והרחבים צורת מרזב להם, לנקז מי גשמים אל הבצל הגדול הנסתר באדמה. במחצית האביב נובל החצב, עמודו מתייבש ורק הבצל נחבא מלהט השמש מתחת לפני האדמה עד בוא הסתיו הבא.

החצב - צמח שורד, קשוח ודו-מיני

החצב פיתח מספר טריקים מעניינים להישרדות ולרבייה. הוא פורח לאורך גבעולו בשפעת פרחים קטנים ולבנים בקבוצות ולא בבת אחת, כך שאם יהיו תנאים קשים רק קבוצת פרחים אחת תיפגע. הוא מתרבה בשתי שיטות, גם רבייה מינית כמו רוב הצמחים, האבקה על ידי חרקים, אבל גם ברבייה א-מינית על ידי שיכפול עצמו באדמה לבצלצלים נוספים.

החצב פורח בסוף הקיץ, לפני הגשמים ומקדים את כל שאר הצמחים. כך החצב מושך את כל הדבורים והחרקים המאביקים שעוד אין תחרות עם פרחים אחרים. הבצל הענקי החבוי באדמה מכיל שפע מזון ולחות שנאגרו בחורף ומאפשרים לחצב לפרוח גם בתקופות יובש קשים. לחצב גם שורשים מיוחדים החופרים באדמה ומושכים את הבצל לעומק. העלים והבצל מכילים חומר צורב הדוחה אכילתם על ידי חיות הבר והערבים מכינים מהבצלים רעל נגד עכברים. רק הצבי הארץ ישראלי אוכל את החצב ומסופר על נוח שהכניס לתיבה זוגות זוגות של בעלי חיים וכמאכל מזין לצבאים אסף בצלי חצב.

האדם והחצב

לאחר יציאת מצריים והנדודים במדבר כבש יהושע בן נון את ארץ ישראל וחילק את הארץ בין שנים עשר השבטים. את גבולות הנחלות סימן בשורות של חצבים שתולים בקרקע. בטיולים בארץ נמצא עד היום שורות ישרות כסרגל של חצבים המעידות על כך שפעם כאן היה גבול היסטורי-תנ"כי בין כפרים או נחלות.

סיפורים שונים מסבירים את שמו של החצב: יש אומרים כי עליו מזכירים אזמלי חוצבים בהר, אחרים טוענים כי שמו נגזר משורשיו החוצבים לעומק האדמה. אני אוהב את האגדה המספרת שכיוון ופריחתו מתחילה במחצית חודש אב הוא נקרא חצה-אב, ועם הזמן שמו קוצר לחצב.

אגדת החצב:

אגדה אחרת מסבירה את מקור גודלו של החצב: כאשר בני ישראל סיימו את תקופת הנדודים במדבר והגיעו לשערי ארץ ישראל התמנה יהושע למצביא עליו מוטלת משימת כיבוש הארץ. יהושע שלח מרגלים לרגל ולסייר בארץ על מנת לדעת את דרכיה ואנשיה. שנים-עשר מרגלים יצאו ותרו את הארץ לאורכה ולרוחבה. עונת השנה הייתה הקיץ הלוהט אך המרגלים לא התעצלו והכינו רשימה ארוכה ומפורטת של כל מקום, חיה וצמח אשר בארץ ישראל. המרגלים מצאו גם כי הארץ מלאה ענקים ונפילים, חיות גדולות וצמחי בר ענקיים.

נבהלו המרגלים, חזרו ליהושע ובכו: "איך נילחם בגדולים מאיתנו?" הבטיח להם יהושע עזרה מאלוהי ישראל. ואכן, אלוהי ישראל קילל את הענקים וכל חיה וצמח עליהם דיווחו המרגלים וציווה עליהם לקטון. ואכן, הנפילים הושמדו, דורות חלפו וגם הצמחים קטנו. רק בצל החצב שנשמט מעיני המרגלים בעת שסיירו בארץ כיוון שהיה חבוי באדמה בקיץ, נשאר ענק בגודלו המקורי.

 מידע על החצב בוויקיפדיה

בתמונה העליונה: חגית והחצב. צילום החצב למטה: ניסן לב-רן