הקטלב - עץ שגזעו אדום ואגדות רבות לו

הקטלב המצוי:                                           (תמונת הקטלב למעלה צולמה ע"י dodkedi)

הקטלב הוא עץ המלבלב כל עונות השנה ובולט בצבעו האדום של קליפת גזעו החיצונית. העץ נפוץ בהרי ירושלים ובכרמל, עליו גדולים ומבריקים, פורח באביב  ופירותיו קטנים ועגולים בצבע אדום עז. הפירות בעלי זרעים רבים וטובים למאכל אדם.

קיימות אגדות עממיות רבות המסבירות את שמו וצבעו של העץ:

האגדה הערבית:

פעם בחור הביא הביתה לאביו את חברתו החדשה כדי שיכיר אותה. אביו האלמן התאהב בבחורה וחשב איך לגרום לכך שהבחורה תהיה שלו. מצא אמתלה ושלח את בנו לחו"ל וכשזה חזר גילה שאביו כבר נשוי לחברתו. הבן כמובן כעס אך הבליג, בכל זאת כבודו של אביו קודם לאהבתו לבחורה. יום אחד כאשר טיילו ביער הבן הרגיש איך הכעס גואה בו וברגע של טירוף הרים ענף גדול מהקרקע והכה את אביו שנפל ומת. הבן נבהל מאוד וזרק בבהלה את המקל המגואל בדם והעץ לימים צימח שורשים וענפים והפך לעץ אדום על שום הדם של האב ונקרא קטל-אב על שום המעשה ובקיצור קטלב.

פעם הייתה יונה שחיה בראש הכרמל. כל יום הייתה היונה עפה במורד הכרמל לספר לקטלב שצמח בתחתית הוואדי על המראות הנפלאים שהיא רואה מראש הכרמל. לילה אחד התאווה העץ לראות את הנופים בעצמו ולא לשמוע עליהם מפי אחרים והחל לטפס במעלה ההר. במהרה נהיה אדום ממאמץ, שריריו נתפסו ושורשיו נתקעו. התעוררה היונה בבוקר ועפה במורד ההר לחפש את העץ ולא מצאה אותו. לפתע הבחינה בו במעלה ההר באמצע הדרך ונדהמה לשמוע מהעץ שהוא התכוון לעלות לראש ההר לראות את הנופים בעצמו. היונה נעלבה כל כך עד שהודיעה לעץ שבזאת נחתכה האהבה וינהם כלומר CUT LOVE ומכאן שמו קטלב.

הסיפור התנ"כי:

כידוע סופו של אבשלום שמרד באביו, המלך דויד, היה רע ומר כאשר נתפס בתלתליו בענפי האלה ונרצח ע"י יואב בן-צרויה שר צבאו של דויד. פחות ידוע שבזמן ההרג צמח ליד האלה עץ מבויש שהתכסה בדם שיצא מגופו של אבשלום בזמן הדקירות. מאז העץ הזה (השכן של האלה) תמיד אדום מדמו של אבשלום ובשמו מזכיר את סיפור ההרג כי שמו הוא קיצור של קטל אבשלום = קטלב.

פעם היה איש בעל תיבת נגינה וקוף. לתיבה הייתה ידית מיוחדת: אדומה, חלקה וארוכה. האיש התפרנס מהופעות ברחוב בהם סובב את הידית, התיבה ניגנה והקוף רקד לצלילי המנגינות שבקעו מהתיבה. יום אחד הגיע לכפר אדם עם תיבת נגינה חשמלית וקופה יפיפייה. כמובן שכולם עברו לראות את ההופעות של הנגן עם התיבה החשמלית והקופה היפה. הנגן שלנו נשאר חסר פרנסה. באותו זמן התאהב הקוף בקופה. הנגן החליט לעזוב את הכפר כדי לחפש פרנסה במקום חדש. הקוף והנגן הלכו ביער. הקוף הולך ובוכה מגעגועים לקופה. האיש מרגיע את הקוף ואומר:" קוף טוב לא בוכה " והקוף ממשיך לבכות. האיש ממשיך להרגיע ושוב חוזר על המשפט:"קוף טוב לא בוכה" ושום דבר לא עוזר. הולכים והקוף בוכה, הולכים והקוף בוכה עד שברגע מסוים הקוף מת מצער ומגעגועים לקופה היפה. כל שנותר לאיש המסכן הוא לקבור את הקוף. תוך כדי חפירת הבור לקבורה הבין האיש שללא קוף אין לו גם צורך בתיבת הנגינה האדומה והחלקה והוא זרק אותה לתוך הבור. האיש מכסה את הקוף והתיבה אך ידית התיבה האדומה בולטת החוצה. על הידית רוצה האיש לתלות שלט לזכרו של הקוף ובו המשפט:" קוף טוב לא בוכה" אך השלט שבידיו קטן מידי ולכן הוא רשם את המשפט בראשי תיבות : קטל"ב. ברבות הימים צומחת הידית האדומה לעץ גדול עם גזע אדום וחלק כמו הידית וכולם קוראים לעץ ע"ש השלט שתקוע על הגזע – קטלב.

מדריך הצופים המיואש:

זהו סיפור עצוב על מדריך צופים שניסה לחנך את חניכיו במחנות לא לעשות צרכים בכל פינה אך ללא הועיל והיה צועק על חניכיו: "קקי טרי לא בשיחים". ראשי התיבות יוצרים את השם קטלב...

לעמוד הקטלב בויקיפדיה