חוג חובבי משחקי ילדות החינמי של טיולים ואגדות:

החוג בחופשה עד האביב... קררררר בחוץ

פעם היינו צעירים, שיחקנו תופסת וחמור ארוך, משכנו לטלי בצמה, זרקנו גוגואים אל הקיר, קפצנו בחבל ושיחקנו בפמפמים. בערב הקריר היינו משחקי טאקי או מונופול, בתיכון כבר התנשקנו ב"אמת או חובה" והיום אנו משחקים עם שלט הטלוויזיה...

מי מאיתנו אינו מתגעגע לילדותנו התמימה?

כולנו מכירים את התחושה הנעימה שמפיחים בנו זיכרונות ילדותינו. מן תחושה ממכרת שבה, כך נדמה, שותפים כל החושים. בשעה שאנו חוזרים בנוסטלגיה לשנות ילדותינו, אנו מחבקים בחום את הזיכרונות, בפינו עולה הטעם של פעם, באפינו מכה ניחוח הזמנים ההם, ובמוחנו רצות התמונות.

מדוע נשטפנו כולנו בנוסטלגיה הזו?

אחד ההסברים לפענוח התעלומה הזו נטוע בסיבה שבשנים האחרונות, בצער ובכאב, אנחנו מבחינים שהגל שנשא אותנו משנות ילדותנו עד הלום, נשא עמו גם ים של מושגים כמו הכפר הגלובלי והיי-טק, קפיטליזם וקידמה, עולם וירטואלי ואי-מייל. אבל האמת היא, שהחיים שלנו אינם טובים יותר בעקבות כל אלה. אולי להיפך.

משהו השתבש בדרך, ובעקבות זאת אנחנו רוצים לחזור אחורנית, אל המקום האחרון שבו היה לנו טוב ונעים ובטוח, כמו שכותב דייויד סלע באתר נוסטלגיה המקסים.

אז מה עושים?

אז בואו לשחק איתנו כמו פעם ! כל מי שעדיין ילד בנשמתו, כל מי שמתגעגע למשחקי השכונה, כל מי שנהנה להשתטות ולשחק עם חברים במקום עם שלט הטלוויזיה - צאו מהקופסה ובואו לחבר'ה !

חבר'ה חבר'ה, רגע רגע...

לא רוצים לישון רוצים להשתגע

בקיץ בפארק: מחניים, תופסת, חמור ארוך, חמש אבנים, מחבואים, גוגואים, גולים

בחורף בבית עם חברים: מונופול, קלפים, טאקי, 

האותיות הקטנות:

מתי: כל שבוע, בימי שלישי כי נאמר "פעמיים כי טוב". נפגשים בשעה 21:00.

איפה: פארק הלאומי רמת-גן, נפגשים ליד מסעדת "למה לא". חנייה חינם בשפע

מחיר: חינם כמובן

מארגנת את המשחקיאדה: טלי (זאת עם הצמה)

מזג האויר: במקרה של מזג אויר סוער יבוטל המפגש והודעה תהיה כאן באתר, אין צורך לצלצל.

הערה: כל מצטרף למשחקי החוץ מצהיר שהוא בריא ומרגיש טוב, חובה נעלי הליכה או ספורט. רצוי מים, אבל יש בפארק ברזיות

הפורום שלנו: לחצו כאן להתחבר ולהכיר את שאר חברי הקבוצה, להתכתב עם אחד או עם כולם יחד, לכתוב על הקיר, ליזום אירועים משלכם ועוד..

מחבואים:

אחד הילדים שנקרא "העומד" עומד על פניו לקיר ועיניים עצומות. הוא סופר בקול רם ומאפשר תוך כדי כך לחבריו להתחבא. כשסיים בדרך כלל אומר העומד את דברי הקסם "מי שעומד מאחורי ומצדדי ומכל עברי – הוא העומד", ובכך פוסל אפשרות נבזית של אחת המתחבאים לעמוד חרש מאחורי העומד, וברגע שהעומד סיים ספירתו ופקח את עיניו דופק המתחבא על הקיר וצועק "אחת שתיים שלוש – דפקתי אותך".

לאחר שה"עומד" מסיים את ספירתו הוא מתחיל לחפש את המתחבאים. לעזרתו היה יכול העומד לגייס את בקשת ה"השמיע קול". הוא היה מכריז בקול רם את שמו של אחד המתחבאים ומבקש ממנו להשמיע קול. "יוסי, השמיע קול", וכו'. המתחבא ששמו הוזכר היה חייב להשמיע קול, ובדרך כלל היינו משמיעים קולות של חיות שונות, אבל לעיתים זה היה מספיק לעומד שאוזניו היו קרויות לאתר את מקום המחבוא. כשהעומד היה מזהה את אחד המתחבאים הוא היה רץ חזרה למקום בקיר וצועק בקול את שמו של המתחבא שאותר, מציין את מקום המחבוא ודופק על הקיר שלוש פעמים: "...אחת שתיים שלוש, שלומי מאחורי עץ התות, דפקתי אותך"

שוטרים וגנבים

מתחלקים לשתי קבוצות. אחת שוטרים והשנייה גנבים, השוטרים צריכים לתפוס את הגנבים ואחר כך מתחלפים.

שלישיית הגשש החיור שרה את "פנס בודד" (ח. גורי / א.ארגוב) "...כשהשוטרים כמעט תפסו את הגנב / היה קולה של אימא רץ בתחנוניו: / הביתה בוא לארוחה , כבר מאוחר, / כבר זמן לשכב לישון, צריך לקום מחר..."

תופסת

משחק ששילב ריצה מטורפת, יכולת דילוג מעבר למכשולים, קפיצה, טיפוס והתחמקות - כל הדברים הללו שהכשירו אותנו להיות חיילים טובים בקומנדו....היו כל מיני סוגים של משחק התופסת, הייתה "תופסת רגילה" שהייתה, כמה מפתיע - רגילה בהחלט, והייתה גם "תופסת צבעים" (כשנוגעים בצבע מסויים שהוגדר מראש - אי אפשר להיתפס), והיתה גם "תופסת הצילו" שבה היה מותר "להציל" ילד שנתפס ע"י שילד אחר היה מגיע אליו ו"מציל" אותו, והייתה גם "תופסת בית חולים" מי שנתפס חיב היה להחזיק במקום שנגעו בו וכך לרוץ ולתפוס את הבורחים, והייתה גם "תופסת זוגות" שבה שניים היו רצים יחדיו כמו חתולים שנתפסו אחד בשני בהזדווגותם, כאשר האחד משמש כ"תופס" והשני כ"נתפס", והיתה גם "תופסת גובה" בה היה עליך להיות על מקום גבטהה מהרצפה על מנת לא להיפסל ועוד ועוד ועוד

 הזמרת אילנית שרה: בשנה הבאה נשב על המרפסת, ילדים ישחקו תופסת...

מונופול

אולי משחק הקופסא הידוע והפופולארי ביותר. היו הרבה סוגים של משחקי מונופול, הידוע ביותר היה הריכוז ואחר כך באו כל מיני גירסאות של אותו הדבר: משחק שנועד להפוך את בני ישראל מסוציליסטים לקפיטליסטים, וללמד את הילדים איך לנהל מו"מ, איך לתחמן לרמות לשדל לשחד ולהתמחות בכל מיני "לופט - גשפטן", ואכן נראה שהמשחק אכן השפיע רבות על דור הילדים הישראלים שגדל ואימץ את לחיקו את רוב הדברים שלמד על לוח המשחק הזה

כל הההסברים והאיורים מהספר אמת או חובה - משחקי ילדות שאהבנו מאת דייויד סלע. איורים: איתן קדמי