פסל הרצל חוזה המדינה בדימונה - אם תרצו אין זו אגדה - טיולים ואגדות

פסל הרצל חוזה המדינה בדימונה – אם תרצו אין זו אגדה

חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, זוכה לכבוד רב בארצנו ובכל עיר בישראל (כמעט) יש ככר או רחוב מכובד על שמו. גם העיר הרצליה קרויה על שמו, בירושלים קראו לבית העלמין הלאומי והצבאי על שמו, הר הרצל.

בדימונה הציבו פסל יפה על רקע גבעות הנגב ובתוספת המשפט הידוע שלו: "אם תרצו אין זו אגדה".

יורם טהרלב כתב שיר המספר על תולדות הרעיון הציוני ועל כך שהרצל נתן לחזון המדינה את הלב והנשמה:
ביצוע: להקת גייסות השריון לחן: יאיר רוזנבלום

הרצל וכל האדונים הנכבדים
בבאזל יסדו את מדינת היהודים
וולפסון ונורדאו ואוסישקין התוסס
ומוצקין וכל הצירים של הקונגרס.
וולפסון הביא למדינה את הכספים
נורדאו נתן את הפרסום והכבוד.
אוסישקין נתן את המרץ של הדור
וביאליק נתן את "אל הציפור"
רק הרצל הלך שם דווה וכואב
כי הרצל נתן למדינה את הלב.

הוא רץ ודאג ונאם ונדחף
מן המזכיר אל השר
מן המיניסטר אל הגראף
האמין כתינוק בכל מה שהוא בדה
ואמר "אם תרצו אז אין זו אגדה"
נסע לסיני, לגליל וליהודה
בדק את הקרקע ואת כלי העבודה
חצה את הים ועל פרד הוא דהר
במקווה ישראל הוא פגש את הקיסר
ואז לפני וילהלם הוא חש פתאום כאב
כי שוב היה צריך לפתוח את הלב.

הוא לחם במונטיפיורי וברוטשילד הוא נזף
והשקיע בקונגרסים את כל חסכונותיו
בבית הוא הניח אישה וילדים
שחשו על גבם את צרת היהודים
לכלך הוא את ידיו ולא חש עצמו קטן
בקשישים שילם ונפגש עם השולטן
כי אחרת איך עבדול חמיד השני
היה מתמצא בעניין הציוני
הוא היה קצת בנימין והיה קצת זאב
אך אפילו לשולטן הוא הציע את הלב.

ובסוף כשראו שישנה כבר התחלה
הוא נדרש לשלם את מחיר התהילה
אחד דרש את הכספים והחובות
אחד דרש את הפרסום והכבוד
אחד דרש מהפכה, אחד שוויון
אחד דרש מיד את כל ציון
והרצל, שכלום לא נשאר לו בחייו
נתן את הלב ועצם את עיניו
ואחר כך כל האדונים הנכבדים
בכו על חוזה מדינת היהודים.