הבולבוסים בנחל קדר – תופעת טבע בנגב

בולבוסים הינה תופעת טבע מדברית נפוצה בנגב, מדבר יהודה ובמסיב הרי אילת. בולבוסי הסלע בנחל קדר הם הגדולים בישראל.

הבדווים בנגב טענו שאלוהים מאס באנשים מרושעים, המטיר עליהם מטר של אבנים והרס את בתיהם. הבולבוסים הם גולגולותיהם – תזכורת שעלינו לשפר את דרכינו.

גרסה אחרת, מדעית יותר, מובאת בספר "אתרים גיאולוגיים בישראל" מאת עמיר אידלמן וליאור אנמר. אידלמן ואנמר מפנים את תשומת לבנו למעין קו משווה המקיף רבים מן הבולבוסים. קו זה הוא קצהו של מישור שחוצה את הבולבוס לרוחבו. כשפילחו בולבוס לשניים לאורך קו המשווה שלו (רק לחוקרים יש היתר לעשות את זה), נמצאו בחלק מהם שרידי מאובנים.

ייתכן שיש קשר בין המאובנים להיווצרות הבולבוסים, אם כי מאובנים יש הרבה ואילו בולבוסים נראים בדרך כלל בשכבות עשירות בסלעים ביטומניים. סלעים ביטומניים הם סלעים עשירים בחומר אורגני שנקבר בקרקעית הים בתנאים של חוסר חמצן, ולכן החומר האורגני לא התפרק. בקרקעית דלת חמצן נוצרת סביבה בוצית בעלת חומציות נמוכה (סביבה בסיסית), והיא מעודדת התגבשות של גיר שמומס במי הים. הגיר מתגבש סביב הגופה (לימים המאובן) עד שהוא עוטף אותה לגמרי. במשך הזמן המעטפת הולכת ומתעבה ונעשית מעוגלת ואחידה. לפי הסבר זה ממדי הגופה והיחס בין אורכה לרוחבה הם שקובעים את צורת הבולבוס, וייתכן שבהרי אילת הבולבוסים התגבשו סביב יצורים גדולים.