כפר האמנים עין הוד בכרמל

בכפר עין הוד חיים ופועלים ציירים, פסלים, מעצבים, מוזיקאים, אדריכלים, שחקנים, זמרים, משוררים, רקדנים ועוד, בהם עשרה זוכי פרס ישראל.

במקום התקיים כפר ערבי בשם "עין חוד", שתושביו הערביים ברחו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. לאחר המלחמה, הופקעו האדמות והבתים וחלק מהתושבים הערביים הקימו בסמוך כפר באותו השם – עין חוד. הממשלה הביאה למקום עולים מאלג'יריה, שלאחר מכן עזבו אותו והקימו את היישוב צרופה. ב-1953 התיישבו בבתים קבוצת אמנים, ובהם מרסל ינקו והקימו כפר אמנים.

ינקו, שהיה גם אדריכל, שימש באותה עת ממונה מטעם הקרן הקיימת לישראל על איתור שטחים עתידיים להקמת פארקים לאומיים, והגיע לבתים העזובים. הוא הצליח למנוע את הריסת הכפר על ידי כוחות הביטחון ולשכנע את הממונים במחלקת התכנון, את אריה שרון (האדריכל הראשי של מחלקת התכנון) ואת שר הפנים לאפשר לו להקים כפר אמנים במקום. הפנייה נעשתה באמצעות אגודת הציירים והפסלים וההרשאה להתיישבות ניתנה בתנאי שיתחילו ביישובו של הכפר תוך שבועיים.

ינקו עבר לגור בין הריסות הכפר והחל לשפץ את הבתים בעצמו. הוא שיכנע אמנים נוספים לעבור למקום, ובתחילה הם היו מגיעים בעיקר בסופי שבוע לעזור בעבודת השיקום. לאחר שנתיים הצטרפו לינקו תושבים נוספים באופן קבוע. התושב השני בכפר היה הצייר והפסל איצ'ה ממבוש, שעסק גם בניהול ענייני היישוב מול הרשויות. בעזרתו של ראש עיריית חיפה אבא חושי חובר היישוב לרשת המים והחשמל, ונסלל כביש גישה.

הכפר הוגדר כיישוב שבו יעסקו האמנים באמנות ובאומנות ויקיימו את עצמם. עם השנים הוקמו בו גלריה מרכזית וגלריות פרטיות של אמני הכפר, סדנאות, אמפיתיאטרון ומוזיאון ינקו דאדא.

במרכז הכפר נמצאת גלריה המציגה תצוגת קבע מיצירות אמני הכפר, הן הידועים שבהם והן צעירים או כאלו שטרם התפרסמו. בנוסף לתצוגת הקבע הכוללת אמנות פלסטית, קרמיקה, תכשיטנות ועוד, מציגה הגלריה מעת לעת תערוכות קבוצתיות ותערוכות יחיד של אמני הכפר ואמנים מבחוץ.

הכפר מנוהל על ידי ועד האגודה, הכפוף לתקנון ולאסיפה הכללית. המוסד העליון של הכפר הוא האספה הכללית של החברים, הבוחרת את הוועד, ועדת הביקורת וועדת הקליטה.