נשיקה צרפתית – כהשנסון כבש לבבות עבריים…. מסע מוזיקלי בין תל אביב לפריז
בשנות החמישים עד השבעים של המאה הקודמת נרקם סיפור אהבה מופלא בין התרבות הישראלית לצרפתית. הצרפתית, עם הצלילים המתגלגלים שלה והאווירה הרומנטית, כבשה את הלב הישראלי. מהאקורדיון המתנגן ברחובות פריז ועד לגיטרה האקוסטית בקפה תל אביבי – נוצר חיבור קסום שהדהד בין סמטאות שתי הערים.
גדולי האמנים הצרפתים הגיעו להופיע בארץ: איב מונטאן עם הכריזמה הבלתי נשכחת שלו, ז'אק ברל האינטנסיבי, שארל אזנבור הרגיש, ברברה המסתורית, דלידה הסוחפת, והקומפניון דה לה שנסון שהשפיעו כל כך על תרבות חבורות הזמר בישראל. במקביל, הכישרון הישראלי זכה לתשואות רמות באולימפיה המיתולוגית בפריז.
יוסי בנאי, השגריר הבלתי רשמי של השנסון בישראל, פתח את שערי הלב הישראלי לשירים הצרפתיים. באלבומו המופלא "פרצוף של צועני" הוא הגיש לנו פנינים כמו "אין אהבות שמחות" ו"הגורילה" של ג'ורג' ברסנס, ואת "אם נדע לאהוב" ו"אהבה בת עשרים" של ז'אק ברל, האחרון בתרגומה המופתי של נעמי שמר.
התרנגולים, עם קולם הצלול והמדויק, שרו את "אין כמו יפו בלילות" ו"אוהבי הטבע" במילותיו של חיים חפר ללחן צרפתי. שלישיית גשר הירקון הנעימה לנו עם "אל תכעסי זה לא אסון" ו"סיירים". שלישיית התאומים הקסימה עם "שלגיה" ו"הכל חינם" של גי באר, כשנעמי שמר מעניקה להם מילים עבריות מדויקות.
להקת הנח"ל, עם החן הצברי המיוחד שלה, הביאה לנו את "אילו ציפורים", "ויויו גם" ו"חולשה של בת". צוות ההווי של הנח"ל העניק פרשנות ישראלית מרגשת ל"באביב את תשובי חזרה" של שארל אזנבור, בתרגומו של אבי קורן.
בשנות השבעים המשיך הרומן הצרפתי-ישראלי לפרוח: אריק לביא שר את "שיר הוא לא רק מילים" של ז'ילבר בקו בקולו העמוק והמהדהד.
דקלון העניק פרשנות מזרחית מרגשת ל"היא הייתה כה יפה" של אלן ברייר, שהפך ל"בנתיב מעורפל".
יזהר כהן הרטיט לבבות עם "בדידות" של סרג' לאמה, ואבי טולדנו חגג את שירי שארל אזנבור במילותיו השנונות של דודו טופז.
דן אלמגור, המתרגם המחונן, העניק לנו את "בנמל באמסטרדם" בביצועו של דני ליטני ואת "הגוסס" בקולו של ישראל גוריון, שניהם במופע המרגש "עולמו של ז'אק ברל" (1969), בו הבריקו גם ריקי גל ואביבה שוורץ.
דני ליטני חזר לאהבה הצרפתית עם שירי מישל פוגן, כשאהוד מנור מעניק מילים עבריות ל"סיפור של אהבה" ו"לעוף כמו ציפור".
מייק ברנט היה סיפור הצלחה יוצא דופן – הוא לא רק שר בצרפתית, אלא הפך לכוכב-על בצרפת עצמה.
נעמי שמר, בהשראת פריז הקסומה, יצרה את "העיר באפור" שהפך לקלאסיקה ישראלית מיידית.
בשנות השמונים, כשהקסם הצרפתי החל לדעוך, הגיעה קורין אלאל והעניקה לו נשיקת חיים אחרונה עם "שפת אמי". היא שרה את "ארוחת הבוקר" של ז'ק פרוור, "אי שם בלב" של ברסנס, ו"החיים בוורוד" של אדית פיאף, כשאהוד מנור מלביש את השירים במילים עבריות רגישות.
זו הייתה תקופה שבה המילה "ז'ה טם" הייתה יותר מהצהרת אהבה – היא סימלה חיבור עמוק בין שתי תרבויות עשירות, תקופה שבה השנסון הצרפתי והזמר העברי רקדו יחד ריקוד מושלם של אהבה, געגוע וחדוות יצירה.
אנו נשחזר בטיול את הרומנטיקה והנוסטלגיה של אז, את המוזיקה היפה בצרפתית ועברית, נעצור לטעות קפה או לה עם קוראסון ונתגעגע לזמנים פשוטים יותר….
ההרשמה היא ע"י הצטרפות לקבוצת הוואטאפ, יום לפני הטיול נפרסם נקודת מפגש, נא לא להתקשר אלינו טלפונית !
