המעיין הנעלם של ירושלים:

סוד המים שבלב ההר

בלב הרי ירושלים, בין טרסות עתיקות של עצי זית ושיחי סירה קוצנית, מתחבא מעיין שאיש לא מצא במפה. הזקנים בכפרי האזור קוראים לו "עין א-סיר" – המעיין הנסתר. האגדה מספרת שהמעיין הזה לא זורם כל השנה, וגם כשהוא זורם, המים שלו לא נראים לכל עובר אורח.

מעשה ברועה צאן צעיר בשם יוסף, שחיפש נואשות מים לעדר שלו בשיאו של חודש אוגוסט הלוהט. האדמה הייתה סדוקה, הבורות יבשו, והכבשים החלו לקרוס מחום. יוסף הגיע לוואדי עמוק ומוצל, מקום שבו האוויר עמד מלכת. הוא התיישב על סלע גדול, ראשו בין ידיו, וביקש מהמדבר רחמים. "לא עבורי," לחש, "עבור הנשמות הצמאות הללו שבאחריותי."

פתאום, הוא שמע צליל שלא אמור להיות שם – "טִיף-טַף-טִיף-טַף".

זה לא היה קול של נחל שוצף, אלא צליל עדין של טיפות נופלות על אבן. יוסף קם וחיפש, אך לא ראה דבר. הוא עצם את עיניו והקשיב שוב. הצליל הגיע מתוך סדק צר בבטן ההר, מכוסה בשכבה עבה של שיחי קיסוס ונענע פראית.

הוא הסיט את הצמחייה וגילה כוך קטן וקריר. בתוך הכוך, מתוך הסלע החשוף, נבעו מים צלולים כבדולח שנקוו לבריכה קטנה ונסתרת. יוסף השקה את עדר שלו, אך כשחזר למחרת עם חבריו כדי להראות להם את הפלא – הכוך היה יבש לחלוטין. הסלע היה חתום כאילו מעולם לא יצאו ממנו מים.

אומרים שהמעיין הנעלם מופיע רק בפני מי שמחפש אותו לא עבור עצמו, או בפני אוהבים שקשרו את גורלם בין עצי המטעים. המים שלו הם ה"דמעות של ההר", והם מתגלים רק למי שיודע להקשיב לשקט של המדבר.

הקשר הישראלי: מעיינות השכבה של הרי ירושלים

האגדה הזו יושבת על בסיס גאולוגי אמיתי ומרתק שמאפיין את הרי יהודה והגליל:

מעיין שכבה: רוב המעיינות בהרי ירושלים (כמו עין סטף, עין חנדק או עין איתמר) הם מעיינות שכבה. הגשם מחלחל דרך סלע הגיר החדיר, עד שהוא פוגש בשכבת חוואר (סלע אטום). המים "מבינים" שהם לא יכולים לרדת יותר, אז הם זורמים הצידה ופורצים מתוך צלע ההר.
מעיינות פועמים: ישנם מעיינות (כמו עין מבוע בוואדי קלט) שבאמת "נעלמים" ומופיעים. בגלל מבנה סיפון טבעי בתוך הסלע, המעיין נובע בחוזקה, מתרוקן, ואז מפסיק לזרום לזמן מה עד שהמאגר התת-קרקעי מתמלא שוב. זה נראה ממש כמו קסם – רגע אחד יש בריכה, ורגע אחריו היא מתייבשת.
צמחיית המעיינות: אם אתם מחפשים מעיין נעלם, חפשו את הנענע המשובלת, את הערבה או את הפטל הקדוש. הצמחים האלו הם ה"סמנים" של המים. גם אם לא רואים מים על פני השטח, השורשים שלהם יודעים שיש שם רטיבות עמוקה.

קצת ידע אמיתי: המעיינות הנסתרים של ישראל

עין חניה: מעיין יפהפה ליד ירושלים שבו התגלו שרידים של מערכת מים מפוארת מהתקופה הביזנטית. הוא היה "נעלם" ומוזנח שנים רבות עד ששוקם והפך לאתר ביקור מרשים.
ניקבות מים: בארץ ישראל, כדי להגביר את זרימת המעיינות, היו הקדמונים חוצבים ניקבות עמוק לתוך ההר. הניקבה "רודפת" אחרי המים ומביאה אותם אל פני השטח. הליכה בתוך ניקבה כזו (כמו בנקבת השילוח או בסטף) היא הדרך הכי טובה להרגיש את הסוד של המעיין הנעלם.
השפעת הבצורת: בשנים שחונות, מעיינות רבים בנגב ובמדבר יהודה באמת נעלמים. הם "נכנסים לשינה" ומחכים לחורף ברוך גשמים כדי לפרוץ שוב.

המעיין הנעלם של ירושלים: סוד המים שבלב ההר