האגדה על הפלאח, שתי נשותיו ושמן עץ הזית

האגדה הזו היא פנינה של חוכמה עממית, המשלבת בין תזונה, פסיכולוגיה משפחתית וקצת הומור מריר על גורלו של פלאח שמנסה לרצות את כולם. הנה עיבוד מחודש, מלא בריחות הגליל ובתובנות של זקני הכפר:

סוד הברזל של שמן הזית: אגדת שני הבנים

בכפר קטן השוכן בין כרמי זיתים עתיקים, חי פלאח שביתו היה מלא בשפע, אך ליבו היה חצוי. שתי נשים היו לו: האחת, יפה כתמר ואהובה כטל הבוקר, והשנייה – פשוטה יותר, וחינה בעיניו מועט.

לשתי הנשים נולדו בנים באותו הקיץ. הפלאח, שרצה לפנק את אהובתו, היה מביא לביתה מדי בוקר את שמנת הבקר העשירה ביותר, חמאה צהובה כזהב וגבינות צאן שמנוניות. "אכלי וברי," היה אומר לה, "שבנך יגדל להיות חזק וחסון."

אל ביתה של האישה השנייה, זו שאהב פחות, שלח רק כדי שמן זית זך ולחם שעורים פשוט. "זה מה שיש," היה אומר ופונה לדרכו.

המפגש בשדה

השנים חלפו. בנה של האישה האהובה גדל והיה למראה חמד: לחיים ורודות ומלאות, גוף עגול ובריא, ועור חלק כשיש. הוא נראה כמו נסיך בין פלאחים. בנה של האישה השנייה, לעומתו, היה דק כגבעול, שזוף מהשמש וצנום, עד שנדמה היה שכל רוח מצויה תפיל אותו.

אך בכל פעם שהשניים היו מתגוששים בשדה, היה קורה דבר מוזר. הילד השמן, שנראה כה חזק, היה קורס תחת ידיו של אחיו הרזה.

יום אחד חזר הבן המפונק אל אימו כשהוא ממרר בבכי. עינו הייתה נפוחה וכהה, ובגדיו היפים קרועים. "אמא," יבב, "הוא שוב ניצח אותי. הוא חזק כמו צור, והידיים שלו… הן מרגישות כמו ענפי זית שלא נשברים."

אימו הזועמת רצה אל הפלאח. "הבט בבנך!" צעקה. "הוא אוכל את מיטב המעדנים, ובכל זאת החלשלוש ההוא חובט בו. מה הטעם בכל החמאה הזו אם אין לו כוח להגן על כבודו?"

עצת החכם

הפלאח, שביתו הפך לשדה קרב בין תלונות האישה היפה לבין תביעות האישה המקופחת, הרגיש שראשו עומד להתפוצץ. בייאושו, עלה אל המערה שבקצה הכפר, שם ישב זקן החכמים.

הזקן הקשיב, ליטף את זקנו הלבן וחייך חיוך רחב.

"שמע נא, פלאח," אמר הזקן, "הטבע אינו טועה. חמאת הבקר והשמנת הן מתנה לעיניים – הן מביאות יופי, צבע ללחיים ושומן המכסה את הגוף. אך שמן הזית? הוא חודר עמוק. הוא מחזק את העצמות, מחשל את הגידים ונותן לאדם כוח של סלע. בנך הרזה אינו חלש; הוא עשוי מברזל נוזלי."

הסוף המריר-מתוק

הפלאח חזר לביתו נלהב מהתגלית. "מהיום," הכריז, "כולם אוכלים רק שמן זית ולחם! אני רוצה בנים חזקים!"

הוא הפסיק להביא את החמאה והגבינות. כעת, שתי הנשים ושני הבנים טבלו את לחמם בשמן זית ירוק וריחני. השקט חזר לשדה – שני הבנים הפכו חזקים באותה מידה.

אך בבית? שם המלחמה רק התחילה. כעת, שתי הנשים גם יחד רדפו אחריו בצעקות: "לחם ושמן?! איפה המעדנים?! איפה הגיוון?!"

הפלאח נאנח, לקח לעצמו פרוסת לחם עם שמן זית, ויצא לשבת תחת עץ הזית העתיק. הוא אולי לא מצא מנוחה מנשותיו, אבל לפחות היו לו עכשיו עצמות חזקות מספיק כדי לשאת את הצרות שלו.

• הקשר בריאותי: האגדה משקפת ידע עתיק שנחשב היום לעובדה מדעית – שמן הזית (חומצות שומן בלתי רוויות) נחשב לבריא הרבה יותר לשמירה על כלי הדם והעצמות מאשר שומן מן החי.

• מוטיב הלחם והשמן: בתרבות הארצישראלית, "לחם ושמן" הם סמל להסתפקות במועט מצד אחד, אך גם לבריאות איתנה וחיבור לאדמה מצד שני.