העין של הבדואי

האגדה על "העין של הבדואי" היא משל מדברי עמוק על תאוות בצע ועל העובדה שהעין האנושית לעולם אינה שבעה:

המשקל שלא שבע: אגדת העין והחול

במרחבי המדבר האינסופיים חי בדואי שהיה לו הכל. היו לו עדרי גמלים שכיסו את האופק, סוסים אצילים שרצו מהר מהרוח, ואוהלים מעוטרים במשי. אבל בתוך ליבו נפער חור. הוא הרגיש שחסר לו משהו "חשוב באמת", משהו שאין לאף אחד אחר.

בוקר אחד העמיס על גמלו ארגזי עץ כבדים. בתוכם רעדו דינרים של זהב, יהלומים ושרשראות יקרות. "אני הולך לעיר הגדולה," הכריז. "אני לא חוזר עד שאקנה את הדבר היקר ביותר בעולם."

החנות שבקצה הסמטה

העיר הייתה רועשת ומסוחררת, אך הבדואי לא מצא בה דבר. הכל כבר היה לו. רגע לפני שהתייאש, פנה לסמטה אפלה וצרה שבה עמד צריף קטן ומוזנח. בפנים, על מדף בודד, נחה עין גדולה וקרה, שדווקא נראתה כאילו היא מתבוננת בו.

"אני רוצה אותה," אמר הבדואי למוכר, איש זקן וגוץ שחיוך מוזר על פניו.

"העין הזו נמכרת במשקל," ענה המוכר והניח מאזניים ישנים על השולחן. "שים זהב בצד אחד, והעין בצד השני. כשכפות המאזניים יתאזנו – המחיר ישולם."

הבדואי צחק. הוא שלף חופן דינרי זהב והניח אותם. המאזניים לא זזו. הוא הוסיף יהלומים. כלום. הוא רץ אל הגמל, הביא את הארגז הכבד ביותר שלו והניח אותו בשאון על כף המאזניים. העין שבצד השני נותרה כבדה ובלתי ניתנת להזזה, כאילו היא שוקלת יותר מכל אוצרות תבל.

סוד המטפחת

הבדואי התנשם בטירוף. "איך זה ייתכן?! הארגז הזה שווה ממלכה שלמה!"

באותו רגע נכנס לצריף בדואי זקן וחכם, עטוף בעבאיה בלויה. הוא הביט במאזניים וצחק בשקט. "חביבי, אתה יכול לשים כאן את כל הזהב שבעולם, וזה לא יספיק."

הזקן ניגש אל המאזניים. הוא הוציא מכיסו מטפחת פשוטה, התכופף אל האדמה, ואסף לתוכה חופן של עפר וחול מדברי יבש. הוא הניח את המטפחת עם החול על כף המאזניים שעליה עמד הזהב.

לפתע, נשמע קול חריקה. המאזניים החלו לנוע. כף הזהב והחול צנחה למטה, והעין התרוממה באוויר בקלילות, כאילו הייתה נוצה.

הבדואי הצעיר נותר פעור פה. "איזה קסם עשית?! הזהב שלי לא הזיז אותה, וחופן עפר פשוט הכניע אותה?"

הזקן הניח יד על כתפו. "זה לא קסם, בני. זה טבע העולם. העין האנושית, כל עוד היא חיה ורואה – היא רוצה עוד ועוד. אין שום סכום שבעולם שיכול להשביע אותה או לאזן את כובד תאוותה. רק דבר אחד יכול להרגיע את העין ולסגור את רעבונה לנצח…"

הוא הצביע על המטפחת מלאת העפר. "חופן של חול מהקבר. רק כשהעין מתמלאת בעפר האדמה, היא סוף סוף שוקטת."

ערך מוסף למחקר שלך:

• הקשר דתי וחברתי: האגדה מבוססת על האמרה המפורסמת "אין עין אדם שבעה אלא בעפר". זהו מוטיב שמופיע גם במקורות היהודיים וגם במסורות המוסלמיות (חדית'), ומטרתו לחנך לצניעות ולהסתפקות במועט.

• הבדואים והמדבר: המדבר הוא מקום של הישרדות, שבו תאוות בצע עלולה להוביל למוות. הבדואי החכם באגדה מייצג את "רוח המדבר" – החוכמה הפשוטה שמבינה שהחיים חולפים והחומר חסר ערך מול הנצח.