האגדה על הגפן ותיבת נוח היא סיפור משעשע ומלא דמיון על הדרך שבה שרד היין את המבול:
מבצע קנגורו: ההברחה הגדולה של נוח
העולם עמד בפני קריסה. העננים השחורים כבר כיסו את השמש, והברקים הראשונים חרכו את השמיים כסימנים של זעם אלוהי. האנשים הרשעים, אלו שניסו לבנות מגדל שיגיע עד לשמיים, נפוצו לכל עבר, נרדפים על ידי קולות רעם שהרעידו את יסודות האדמה.
נוח, הצדיק היחיד בסדום הזו, עבד בטירוף. הוא היה נגר בחסד עליון, והתיבה שבנה הייתה פלא הנדסי – עשויה עצי גופר, אטומה בזפת, מוכנה למים שישטפו הכול. רשימת המוזמנים שלו הייתה סגורה: זוג מכל מין. אבא ואמא דוב, אריה ולביאה, ואפילו בני הזוג לבית הכינה.
אך לנוח הייתה בעיה סודית. הוא ידע שהמבול ימחה את כל הירוק מהאדמה. הוא ידע שהחיים שאחרי המבול יהיו קשים, אפורים ועצובים. "איך נשקם את השמחה?" לחש לעצמו בזמן שהדק את קרשי התיבה. "איך נגרש את העצבות שתבוא עם השקט שאחרי הסערה?"
התשובה הייתה ברורה: הגפן.
ההברחה
לפי חוקי התיבה, לא היה מקום לצמחים. "הצמחים מסתדרים במים," אמרו מלאכי השרת שפיקחו על העלייה לסיפון. אבל נוח ידע שהגפן עדינה מדי. אם היא תטבע, היין ייעלם מהעולם לעד.
בצעד נועז של מרגל מיומן, נוח הכין שק קטן מלא בזרעי גפן מובחרים. הוא חיפש מקום מסתור שאף אחד לא יחשוד בו. עיניו נחו על הקנגורו, שהמתין בתור עם הכיס הגדול שלו. "סלח לי, חבר," לחש נוח לקנגורו ודחף את השק פנימה, עמוק מתחת לפרווה.
המכס האלוהי
רגע לפני שהדלתות נסגרו, הגיעו שלטונות המכס (כנראה כמה מלאכים עם פנקסים). הם סרקו את החיות, בדקו שאין "נוסעים סמויים" או חומרים אסורים. כשהגיעו לקנגורו, אחד המלאכים צמצם את עיניו. "מה יש לך שם בכיס? הוא נראה נפוח מהרגיל."
הקנגורו לא הניד עפעף. הוא הביט במלאך במבט הכי תמים שיכל לגייס (וזה לא קל לקנגורו). "זה?" שאל הקנגורו בקול אדיש, "סתם אוכל לציפורים. ירצו – יאכלו, לא ירצו – לא יאכלו."
המלאך משך בכתפיו והמשיך הלאה. ההברחה הצליחה.
היום שאחרי
כשהמבול פסק והתיבה נחה על הרי אררט, יצא נוח החוצה. העולם היה רטוב ושקט. הוא ניגש לקנגורו, שלף את השק המוסתר ושתל את הזרעים באדמה הלחה שטרם התייבשה. תוך זמן קצר, הגפן טיפסה על הסלעים, האשכולות הבשילו, והיין הראשון של העולם החדש נמזג לכוסו של נוח.
בפעם הבאה שאתם אוכלים ענב עסיסי או לוגמים יין משובח, תנו קריצה קטנה לעבר הקנגורו. בלעדיו ובלעדי תושייתו של נוח המבריח, העולם היה נשאר הרבה יותר עצוב.
עובדות למחקר שלך על הגפן ונוח:
-
הקשר התנ"כי: ספר בראשית מספר שנוח היה "איש אדמה" והדבר הראשון שעשה אחרי המבול היה לטעת כרם. האגדה מוסיפה את הנופך ההומוריסטי של "איך הזרעים הגיעו לשם".
-
היין באגדות: היין נחשב ביהדות למשקה ש"משמח לבב אנוש", אך האגדות תמיד מזהירות מפני שתייה מופרזת (כפי שקרה לנוח בהמשך הסיפור התנ"כי).
-
תיבת נוח כמיקרוקוסמוס: האגדה מדגישה את התפקיד של נוח כמי שדואג לא רק להישרדות הפיזית, אלא גם לרווחה הנפשית של האנושות.
