עץ האלון
עץ ממשפחת האלוניים.
שלושה מיני אלון מוכרים בארצנו: האלון המצוי, אלון התוֹלָע, אלון התבור. שלושתם עצים מקודשים בפולחן: "על ראשי ההרים יזבחו, ועל הגבעות יקטרו, תחת אלון וְלִבְנֶה ואלה, כי טוב צִלָהּ" (הושע ד' 13)
האלון המצוי הוא עץ ירוק-עד.
אלון התולע הוא עץ נָשִׁיר (=שעליו נושרים בחורף). הוא גדל רק בסביבה קרה, ונפוץ בהרי יהודה, הכרמל והגליל העליון – מקומות שבהם האקלים קריר יחסית. האלון הנזכר בספר ישעיה מזוהה עם עץ זה. במשנה הוא מכונה בשם "מילה". על עלי העץ גדלים עֲפָצִים, והם משמשים להפקת דְיוֹ. אלון התבור גם הוא עץ נשיר. כנראה שזהו העץ המכונה במקרא "אלון הבשן". זהו עץ ענק, והעלים שלו משמשים מזון לתולעי השָנִי שמביציהן נהגו להפיק את צבע השני (=אדום כהה). במקרא מכונה הצבע הזה "שני" ו"תולע", ובמשנה – "זְהוֹרִית".
רוב האלונים בישראל נראים כשיחים. ישנן רק חורשות מעטות של אלונים רַבֵּי-שנים, שהם הצמחים הגדולים ביותר בארץ, כמו 'חורשת הארבעים' שבעמק דן ו'חורשת העֲשָׂרָה' ליד קיבוץ דפנה. גיל העצים בחורשות אלה הוא כ-500 שנה. האלון העתיק ביותר בישראל הוא "אלון אברהם" בחברון, שגילו כ-1000 שנה.
האגדה על שלושת האלונים:
מעשה בשלושה אחים ממשפחת אלון, שדמו מאוד זה לזה, אהבו זה את זה, היו מבלים יחד אלון, לומדים יחד, ופשוט נהנים. לאח אחד קראו "מצוי" לשני "תולע" ולשלישי "תבור". יום אחד הגיעה לשכונתם נערה יפיפייה בשם אלה. שערותיה ארוכות, עיניה מקסימות ולבושה מדהים: בימי הקיץ הייתה לובשת שמלה ירוקה, אך בבוא ימי הסתיו, הייתה עוטה על עצמה שמלה כתומה אדמדמה מרהיבה ביופייה.
רצה הגורל ושלושת הנערים לבית אלון התאהבו בנערה היפיפייה. לא רצו השלושה לריב בניהם והחליטו שהאלה תבחר את מי היא מעדיפה. כל אחד חיפש דרך אחרת לבלוט ולהרשים אותה: תולע עשה קרחת, תבור גידל תלתלים יפים וארוכים, ורק מצוי לא ידע מה לעשות ולכן נשאר כמו שהוא. הלכו לאלה, כירכו סביבה וניסו להרשימה. הסתכלה האלה בשלושתם וראתה כיצד תבור ותולע מנסים להתבלט אל מול אחיהם, מצוי, הביישן והעניו. החליטה אלה כי הוא- הוא אהובה ובו תבחר. ואכן מאז ועד היום לא נפרדים האלון המצוי והאלה הארצישראלית ומצויים הם בחורשים ברחבי הכרמל.
מה קרה לאחים?
אלון התולע נותר עם בלוט קרח.
אלון התבור נותר עם בלוט שעיר.
והאלון המצוי נותר עם בלוט רגיל, לא קרח אך גם לא שעיר.
