אגדה ראשונה:
תושבי הכפרים הערביים ששכנו באזור פחדו להיכנס למערה בגלל השד הנורא ששכן בה. יום אחד החליט צעיר בשם אחמד להראות לכולם את אומץ ליבו. הוא נכנס למערה עד סופה, לא מצא שום שד וצחק על פחדם של חבריו. כדי להוכיח שהיה במערה החליט לתקוע יתד בקצה שלהם, שאותו יוכלו למצוא המפקפקים באומץ ליבו. תקע אחמד את היתד באדמה, ומבלי לשים לב העביר אותה גם דרך גלימתו. כשהחל לצאת החוצה הרגיש סעיד כי הנה השד האיום תפס אותו. הוא ניסה לרוץ אך לא יכול היה להתקדם. רגליו הכשילו אותו ומרוב פחד הוא התאבן בו במקום. מאז ניתן לראות את הסלע בדמותו אי שם בסוף המערה.
מהחלל הגדול מטפס גרם מדרגות נוסף שלצידו מעקה אל מעין המערה שנשפך לתוך בריכת מים חצובה. האגדה מספרת על אישה עקרה שהגיע הנה ושתתה ממי המעיין הנובע בתחתית המערה ומאוחר יותר ילדה לפתע תאומים. מכאן שמה של המערה מערת התאומים. עד היום אנשים רבים שותים כמה טיפות ממי המעיין בתקווה.
