כשפרצה מלחמת ששת הימים אחזה אש בכל פינות הארץ, מצפון, מדרום וממזרח.
וחיילי ישראל יוצאים למלחמה ומוסרים נפשם ומנצחים בכל מקום ומקום, עד שהגיעו לירושלים.
שבעה שערים בחומתה של ירושלים ולא ידעו באיזה שער נכנסים, וכל שער קופץ ומרקד לפניהם ואומר:
בואו דרכי, שאני ראוי לכם מכולם.
ישב הקדוש ברוך הוא בישיבה של מעלה ואמר למלאכיו: איזה שער ראוי הוא לבוא הגאולה על ידו?
ענה המלאך מיכאל: יבואו השערים לפניך וישטחו דבריהם ואתה תבחר אחד מהם.
בא שער יפו ואמר:
ממני שתי דרכים, האחת לחברון, לקברי אבותינו והאחרת ליפו, בה התייסר יונה הנביא למענך.
ראוי שדרכי יכנסו הלוחמים.
אמר שער שכם:
אני השער ממנו הדרך לשכם ובה הר גריזים והר עיבל
הקללות כולן קיימות, ועתה הגיע זמנן של הברכות.
דרכי יכנס הכוח.
ושער ציון אמר:
אני השער שעליו נקראת עיר קודשך – ציון. כל נוראותיך ומשבריך עלי עברו.
אני פתחתי עצמי במלחמת הקוממיות והכנסתי את חיילי ישראל אל עיר קודשך.
אני הוא הראוי.
ושער האשפות אמר:
מעלי זרקו אשפתות דורות על דורות ואני אמרתי: אשפות ירושלים –
מרגליות של העולם כולו. ומתי, אם לא עכשיו אתה מקיים בי:
"מאשפות ירים אביון"?
טען שער הפרחים:
יבואו חיילינו בשער של פרחים ואני תולש פרחיי מעלי
ומעטר בהם ראשיהם.
צעק שער הרחמים:
דורות רבים נסתם הגולל על פי מכאן גלתה השכינה.
והאין זה ראוי שמכאן תשוב?
רק שער האריות שתק.
עד שהפצירו בו, ואז אמר:
רואה אני את בחורי ישראל הנופלים באש האויב
יבואו מכל שער שיבואו ובלבד שלא ייפול עוד מהם אף אחד!
אמר הקדוש ברוך הוא:
מכיון שמיעט בערכו וחיי הבחורים חשובים בעיניו מתפארתו,
הריני מחליט שחיילי ישראל יכנסו דרך שער האריות
יבואו בני אריות וייכנסו דרך שער האריות!
ולא יצאה שעה וחיילי ישראל פרצו אל שער האריות וממנו להר הבית.
