האגדה איך הפכה ירושלים קדושה ל איסלאם

מסע הלילה:

כל לילה התעמק הנביא מוחמד בחצר המסגד במכה, ליד אבן הכעבה הקדושה, על כתיבת הקוראן ופעם אחת נרדם באמצע הלילה מלא כוכבים.

פתאום בשנתו הרגיש מוחמד ישן שמישהו דוחף ומעיר אותו. הוא התיישב אבל לא ראה כלום. חזר לשכב ושוב הרגיש דחיפה. התיישב ולא ראה שום דבר. שוב שכב, ושוב הרגיש דחיפה, ושוב התיישב . והתעורר לגמרי

המלאך גבריאל הוא העיר את מוחמד. להפתעתו ראה בחצר המסגד  סוס פלאי, לבן צבעו ובשני צדי גופו כנפיים ענקיות. שמו של הסוס הסוס אל-בוראק כלומר: הברק.

מוחמד התקרב אל הסוס הפלאי, אבל הסוס התפרע ולא נתן לו לעלות עליו. גבריאל הניח את ידו על רעמת הסוס ואמר לו: "אתה לא מתבייש? אל-בוראק, חיי אללה, עוד לא רכב עליך אדם נכבד יותר ממוחמד". 

הסוס התבייש מאוד, הוא נעמד והניח לרוכב לעלות עליו. מוחמד ישב על גבו ועף איתו בשמים. מספרים שעף במהירות עצומה, הסוס היה מהיר כברק. בירושלים נחתו הסוס ורוכבו על הר הבית. מוחמד ירד וקשר את הסוס אל אבני הכותל המערבי.  מאז פינתו הדרומית של הכותל המערבי מכונה "קיר אלבוראק".

הנביא נעמד על אבן השתייה, זהו הסלע שנמצא היום בתוך מסגד כיפת הסלע, ועלה משם לשמים. ברגע שהתרומם הנביא והמריא אל-על, החל הסלע להינתק מהאדמה כדי לעלות איתו יחד, אבל המלאך גבריאל עצר את הסלע והוא נותר על הר הבית, אך מתחתיו נוצרה מערה. עד היום יש מערה מתחת לסלע. 

ברקיע הראשון ראה מוחמד את הגיהנום. "הגיהנום נראה כאש מתלקחת ורותחת," סיפר. ברקיע השני ראה את ישו ויוחנן המטביל. ברקיע השלישי ראה איש שפניו כפני הירח המלא, זה היה יוסף בן יעקב. ברקיע הרביעי פגש איש ושמו אִדריס. בחמישי ראה איש בעל שער שיבה וזקן מגודל – זה היה אהרן בן עמרם. בשישי ראה איש גבה קומה, שערו מתולתל ואפו נשרי – זה היה משה בן עמרם (משה רבנו). ברקיע השביעי הגיע לגן עדן, שם עמד לפני האל וקיבל את המצווה המוטלת על כל מוסלמי – להתפלל חמש תפילות ביום.

מאותו לילה חוגגים המוסלמים את "מסע הליל", הוא ליל אל איסרא ואל מעראג'. אבן השתייה, כיפת הסלע  וירושלים קדושים לאיסלאם. וירושלים נקראת בערבית:

1. "אל קודס", כלומר: הקדושה.

2. "אולא אלקבלתיין", כלומר: "כיוון התפילה הראשון", מפני שתחילה נהג הנביא מוחמד להתפלל לכיוון ירושלים, ורק אחר כך שונה כיוון התפילה למכה.

להסבר מעמיק יותר ופחות "אגדתי" חשוב לצפות בכתבת וידאו הבאה: