האגדה על האיש שרצה להבין נשים…..

הגענו לאחת ה"אגדות" המשעשעות והמפורסמות ביותר, שמוכיחה שלפעמים אפילו כוחות עליונים מעדיפים להתמודד עם אתגרי הנדסה בלתי אפשריים מאשר עם המסתורין של הנפש הנשית.

הנה הניסוח המורחב והדרמטי של האגדה, כפי שהיא מופיעה בסגנון פרויקט "אגדות ארץ ישראל":

האגדה על האיש שרצה להבין נשים: בין בטון לרגש

חלק א': המשאלה שעל שפת הים

היה זה יום של שמש זהובה על חוף הים של הרצליה. אדם אחד צעד על החול הרך, שקוע במחשבות עמוקות על החיים, על הגורל ועל האהבה. בעודו הולך, נתקלה רגלו בחפץ מתכתי ישן שחציו קבור בחול. הוא רכן, הרים את החפץ וגילה שזוהי מנורת נחושת עתיקה ומכוסה בירוקת. בבדיחות הדעת שפשף את המנורה, ולתדהמתו – מתוך ענן עשן כחלחל, הופיע לפניו ג'יני ענקי ומחייך.

"אדוני המזל!" רעם קולו של הג'יני, "שחררת אותי מאלפי שנות בדידות. כהוקרה, אעניק לך משאלה אחת. רק אחת – אבל כל דבר שתרצה, יהיה שלך כהרף עין."

האיש חשב לרגע. הוא תמיד חלם לראות את העולם, אך היה לו פחד גבהים משתק ממטוסים ופחד עמוק ממחלת ים בספינות. "ג'יני," אמר בהתרגשות, "אני רוצה שתבנה לי גשר. גשר ענקי, רחב ויציב, שייצא מכאן, מחוף הרצליה, ויגיע עד לחופי הוואי. אני רוצה לנסוע במכונית שלי מעל האוקיינוס ולראות את הגלים בבטחה."

חלק ב': האתגר ההנדסי והמשאלה החלופית

הג'יני נאנח אנחה עמוקה שגרמה לגלי הים לסעור. "ידידי," אמר בקול מודאג, "אתה יודע מה אתה מבקש? גשר לאורך אלפי קילומטרים? עמודי בטון שיצטרכו להגיע עד לקרקעית האוקיינוס השקט? אלפי טונות של פלדה? זה אתגר לוגיסטי והנדסי שגם לי, כשד, קשה מאוד לבצע. הנזק לסביבה, האישורים הבינלאומיים… בבקשה, תחשוב על משהו אחר. משהו הגיוני יותר."

האיש השפיל את עיניו, חשב וחשב, ולבסוף אורו פניו. "אתה יודע מה, ג'יני? צודק. עזוב את הגשר. יש דבר אחד שמעסיק אותי כל חיי ומעולם לא הצלחתי לפענח. אני רוצה להבין נשים. אני רוצה לדעת למה הן בוכות בלי סיבה, למה הן מתכוונות כשהן אומרות 'הכל בסדר', איך אפשר באמת לגרום להן להיות מאושרות, ומה עובר להן בראש כשהן שותקות. תן לי את החוכמה להבין את הנפש הנשית."

חלק ג': ההכרעה הגורלית

השתרר שקט מוחלט בחוף הים. הג'יני הביט באיש במבט רציני, אחר כך הביט לעבר האופק הרחוק של האוקיינוס, ולבסוף שאל בקול נמוך:

"תגיד… הגשר הזה שרצית… אתה רוצה אותו עם שני נתיבים או עם ארבעה? ורצית תאורת לילה לאורך כל הדרך, או שמספיק לך מחזירי אור?"

הקשר למציאות: המסתורין של הטבע והאדם

האגדה הזו, על אף שהיא נשמעת כבדיחה, נוגעת בנקודות עמוקות של חיבור בין האדם לסביבתו:

• מורכבות מול חומר: האגדה מדגישה את הפער שבין "חיי החומר" (בניית גשרים, בטון ופלדה) לבין "חיי הרוח והרגש". בעוד שהטכנולוגיה האנושית מסוגלת לכבוש את הים ולבנות מגדלים עד השמיים, נפש האדם נותרת חידה בלתי פתורה.

• הים כסמל לנפש: בדומה לאישה באגדה, גם הים בטבע הוא הפכפך, עמוק ובלתי ניתן לחיזוי מלא. רגע אחד הוא שקט ומלטף, וברגע השני הוא סוער ומסוכן. המנסה "לבנות גשר" מעל הים או מעל הרגש מגלה שלעיתים עדיף פשוט ללמוד לשוט בו מאשר לנסות לאלף אותו.

• התקשורת בטבע: בעולם הטבע, לכל בעל חיים יש שפת סימנים מורכבת (ריחות, צבעים, ריקודים). האגדה מזכירה לנו שגם אצל בני האדם, "הבנה" אינה מגיעה מקסמים או ממשאלות, אלא מהקשבה דקה לפרטים הקטנים ביותר – ממש כפי שחוקר טבע מקשיב לרשרוש העלים.

• הגשר כמטאפורה: בטבע אנו מוצאים "גשרים" טבעיים (קשתות סלע, גזעי עצים שנפלו). הם תמיד צרים ועדינים. הניסיון לבנות משהו מלאכותי וגס מעל תופעות טבע (או רגשות) תמיד ייתקל בקשיים, כפי שהג'יני הבין מיד.