אגדה שיפה לספרה בטיולי במכתש הקטן, אשר לו כמה מסלולים שכולם מתנקזים אל הפתח המכתש הצר החסום כמעט כולו בסלע גדול הנקרא סלע אשמדאי:
כאשר החליט שלמה המלך, מלך מלכי החכמה והבינה, לבנות בית לאלוהים, הקהיל את כל עושי מלאכת הבנין והמחצבת, חורטי החרטים ומפתחי הפיתוחים, יוצקי הנחושת ומנגרי עץ, ויצוום לעסוק בבנין המקדש. וכרוז הוציא המלך שלמה בכל מושבות מדינתו לאמר: כל איש, היודע על מקום הימצא מחצב האבן היקרה, יביאנה לפני, לפאר בה את בית ה'.
ודבר המלך נישא בקודש, וינהרו ירושלימה כל איש מחצב ושיש ויביאו לו מכל אבני הברקת, השוהם, הפטדה והכדכד ומכל תפארת החן של מרגליות ופניני חן למיניהן. אפס נפשו של שלמה לא נרצתה מכל אלה, כי חזה בעיני רוחו, שישנה עוד אבן יקרה ממחצב הסחרת, והיא אבן האודם הנסתרת מפניו. והמלך הוציא קול: "כל אשר יביא מאבן האודם המבוקשת – יעשירהו המלך עושר גדול וגימלהו חסד רב".
הרחק, הרחק – בלב המדבריות וארץ מליחה – בנה לו אשמדאי, שר השדים, משכן למלכותו. ואת מרצפת ממלכתו ריבד אשמדאי ברבדי אבן-אודם, למען יחם לו בעשרו. וזאת ידוע ברבים, כי נוכל וכילי היה אשמדאי, ולא שעה לפקודת המלך ומצוותו, ויהי מסתיר את אוצרותיו ומטמוניו.
ובעין גדי, מקום נאות מדבר אשר על שפת ים המליחה, מיקבץ עדרים ורועים במדבר יהודה – היה נער רועים, יהונתן שמו, ודבר המלך הגיע לאוזניו. ויהי הנער משוטט עם עדרי אביו בשיפולי הגיאיות ובחגווי הסלעים, ונפשו הוגה מחשבה על דבר המלך ומבוקשו. וכהרבות יהונתן לחשוב, הופיע אליו פעם, באישון לילה, מלאך אלוהים ויגל לו: "האבן אשר תבקש נמצאת במלכות אשמדאי". ויחפוץ יהונתן לשאול את פי המלאך על מקום מלכות האשמדאי, אך לא יסף המלאך להיראות ויעלם. ויקם יהונתן בבוקר, ונפשו בל אתו. ויהי חוזה וחולם כל הימים וירבה לחקור ולדרוש מפי זקנים ואבות רועים, אפס כי לא ידוע ידעו על דבר אשמדאי ומלכותו.
ופעם, באחד מנדודיו, הגיע הנער עם עדרו למקום מישטח, ורגליו עמדו על פי באר עמוקה, ועגולה, קירות אבן מחודדים, בעלי זיזין ועקצין, השתפלו לעומק. והמקום נשכח מני רגל, ארץ תלאובות ופרא, וידע יהונתן, כי אל מלכות אשמדאי הביאוהו רגליו. עיניו הוכו בתמהון ויחל לתור את מבואות המקום המופלא, אפס כי סגור סגרו קירות – ואין מבוא, ונעלם כל פתח. עודו משוטט, והנה נגלה לו חרוץ בנקיק סלע, צר וחבוי, ויבוא בו. והמבוא גם הוא מבשר אימים, עקלתון ופתלתל, ויהי מהלך בו אלף אמות, ופתע נשקפה לו חצר גדולה, מוקפת קירות-פרא מכל עבריה. ורצפת החצר רבודה במרבדי אבן-חן, אשר עין לא ראתה. קרני שמש הצטללו ממרומים וריצדו על רצפת האבן, והן מתאדמות ומוחזרות בשלל צבעים, ותהיינה משחקות בצבע ארגמן בינות הקירות ומסנוורות את עיניו. פחד גדול תקף את הנער ותדהמה אשר לא ידע פשרה. עודו עומד ומשתומם, והנה נשמע קול אדירים, ושאגת אימים הדהדה בין קירות הגיאיות. ויפול יהונתן על פניו מרוב אימה ופחד וידע, כי אל מלכות אשמדאי הובילוהו רגליו.
ואשמדאי בא משוט בארץ והוא מקונן ומילל. ויהונתן ידע את כל הרעה אשר תמצאהו מיד השטן, וימהר ויפן בחפזה, ויצנף בכנף בגדו חלוק אבן מרבדי המרצפת, וכל עוד נפשו בו ניסה להמלט. אפס ידע, כי בדרך אשר בא תפגע בו עין אשמדאי, ויערים עליו, ויטפס על קיר האבן התלול הגודר את המבוא מימין, ויחבא שם בחגוי הסלע.
ואשמדי הנוכל הרגיש, כי זר מהלך ברחבי ממלכתו, וינהם נהם-פרא, וידלג בכפותיו, ויעמוד על הקיר הגודר את המבוא משמאל. ויהיו עומדים, יהונתן ואשמדאי, זה מול זה – יהונתן על הקיר הגודר מימין ואשמדאי על הקיר הגודר בשמאל. ויהונתן רואה את אשמדאי, כי ענק וגדול הוא, ואשמדאי אינו רואהו, כי נחבא יהונתן. ואשמדאי צופה אל עבר חצרו לגלות את הזר, וכך זמם הוא: אך יצא הזר במבוא, אמחצנו בסלע הענק. ויטל בכפו סלע מסלעי המקום ויצפה. ויהונתן רואה לכל אשר יעש שר השדים, ויקח בידו אבן קטנה, ויזרקנה במחי אחד לעבר המבוא, על מנת שתדרדר ותהדהד כצעדי הלך, ויטעה אשמדאי לחשוב כי הזר בא. ואמנם, אך הגיע הד הדרדור לאזני הכילי, מיהר להטיל את הסלע בפתח. ויהונתן ראה וצחק על אשר עולל לזה הפרא להתחמק בין צוקי החומה, וימהר להביא את דבר סוד אשמדאי לאזני המלך שלמה. ולא האמין המלך שלמה לדברי הנער הרועה. אפס כי חשף הנער ממצנפתו את חלוק האבן, וידע המלך, כי אך אמת דיבר הנער.
ויצוו המלך על שריו ועושי דבריו ויביאו לפניו את אשמדאי אסור באזיקים, ויכעס המלך כעס גדול על כי העלים הנוכל אוצרותיו…
ויהונתן – נער תמים ושלם עם אביו וימאן לקבל מכל הטוב והעושר, כי מלאה נפשו שמחה ואושר על אשר ריצה את לב המלך ופני אלוהים, וישב וילך אל עין-גדי, אל עדרי אביו, להיות נער בין הרועים.
אגדה מוסלמית מספרת כי כאשר שלמה המלך בנה את בית המקדש היה מוטרד כיצד יגן עליו מפני אשמדאי. אז נגלה אליו אלוהים בחלום וציווה עליו לטעת חורשת עצי מיש סביב המקדש, דבר שיגן על המקדש מכל רע. ואכן, על הר הבית נטועה עד היום חורשת עצי מיש.
גם ביאליק כתב אגדות על שלמה המלך וגם בטלוויזיה הישראליתהכינה סדרת אגדות אנימציה והנה אגדה נוספת המחברת בין השד אשמדאי לחוכמתו של המלך שלמה:
