הבדואי והשד
היה היה פעם, בכפר בדואי באמצע המדבר איש בדואי בשם עבדאללה.
עבדאללה היה אדם פשוט, עני, טוב לב, קצת איטי, קצת טיפש, בקיצור – שוטה הכפר.
כל יום עבדאללה היה שואב מים מהבאר ומביא בכדים לבתי התושבים תמורת פרוטות.
להנאתו היה עבדאללה משוטט במדבר ומתפעל מהטבע, מהנקיקים, מגבי המים והדקלים, מהדיונות האינסופיות ומהצוקים הגבוהים.
פעם כהרגלו שוטט עבדאללה במדבר ונתקל במלכודת חיות ובה גור אריה תפוס ברגלו, והגור מילל ובוכה לאמו.
חשב עבדאללה מה לעשות, הרי האריות מסוכנים הם לאנשי הכפר, צדים את הכבשים והעיזים היוצאים למרעה, אבל הגור היה כזה חמוד ועבדאללה שחרר אותו מהמלכודת ושלח אותו לדרכו, לא לפני שהגור ליקק אותו לאות תודה.
עברו שנים ושוב עבדאללה יצא לטיול במדבר כהרגלו. הוא טייל במשך שעות, והוא היה עייף ורעב. הוא החליט לעצור לנוח, והוא מצא עץ גדול לישון תחתיו.
שיתעורר השמש שקעה ומתוך מערה גדולה יצא מולו שד גדול ומפחיד, והתקרב לעבדאללה לטרוף אותו. פתאום, משום מקום, קפץ על השד אריה גדול, נאבק בו והניס אותו.
עבדאללה שנבהל גם מהשד וגם מהאריה ניסה לברוח, אך האריה השיג אותו. להפתעתו של עבדאללה האריה לא טרף אותו, אלא ליקק אותו, ואז עבדאללה הבין שזה אותו הגור שהציל לפני שנים ששומר עליו.
יחד הם נכנסו למערה החשוכה ומצאו אוצר של זהב ותכשיטים שהיו של השד. עבדאללה העני אסף את האוצר וחזר איתו לכפר.
עכשיו, שעבדאללה היה עשיר, כל אנשי הכפר נתנו לו כבוד רב, והוא כבר לא נקרא יותר שוטה הכפר.
האגדה הזו מלמדת אותנו מספר מסרים חשובים:
- הטוב תמיד בסוף מנצח את הרע, לפחות באגדות.
- צריך להיות אסירי תודה על מה שיש לנו.
- לא לזלזל באף אדם, גם לא בשוטה הכפר
