האגדה על הקיסוסית והאלון היא סיפור על נאמנות מפתיעה ועל ברית שנכרתה בין הענק לבין החלש. הנה עיבוד מחודש, מותח ודרמטי, בסגנון של סיפור הישרדות בטבע:

שומרי הסף: הברית הקוצנית של האלון והקיסוסית

האלון המצוי עמד על ראש הגבעה כלוחם עתיק שעייף מהקרב. הוא היה מלך ההר, גזעו רחב ושורשיו חפורים עמוק בסלע הגיר, אך כתר המלוכה שלו היה מוכתם. מדי יום, עם עלות השחר, הגיעו האויבים. לא היו אלו חיילים עם גרזנים, אלא עדרי עיזים וכבשים רעבתניים. בשיניים חדות הן פשטו על עליו הצעירים, קורעות את לובן העץ ומותירות את האלון מדמם שרף, נחלש ודועך משנה לשנה.

"אני גוסס," לחש האלון אל הרוח. "עוצמתי אינה מספיקה מול רבבות השיניים האלו."

באותו לילה, תחת ירח מלא שזרק צללים ארוכים על פני החורש, האלון קרא לעזרה. הוא פנה אל הגפן המטפסת, אל הפרג האדום ואל החבלבל העדין. "עזרו לי," התחנן, "טפסו עליי, עטפו אותי, הגנו עליי מפני העדרים, ואני אעניק לכם צל ומחסה לעד."

הגפן צחקה בבוז: "אני עסוקה במתיקות ענביי; אין לי זמן למלחמות שלך." הפרג הניד בראשו האדום: "אני עדין מדי, רוח קלה שוברת אותי." אחד אחד, כולם פנו לו עורף. האלון הרכין את צמרתו ביאוש.

המתנדבת הבלתי צפויה

ואז, מתוך הצללים שבתחתית הגזע, נשמע קול דק וצרוד: "אני אעמוד לצידך."

האלון הביט למטה וראה את הקיסוסית. היא הייתה דקה, צנועה, כמעט בלתי נראית בין האבנים. צחוק של לעג עלה משאר הצמחים: "את? הקיסוסית החלשלושה? מה תעשי מול עדרי העיזים?"

הקיסוסית לא השיבה. היא החלה לטפס.

השינוי הגורלי

במשך שבעה ימים ושבעה לילות, הקיסוסית עבדה בטירוף. היא שלחה קנוקנות גמישות כנחשים ירוקים, ליפפה את גזע האלון וטיפסה אל ענפיו. היא בנתה סביבו רשת של שריון חי. אך היא ידעה שזה לא מספיק. היא הייתה זקוקה לנשק.

ביום השמיני, כשהעדרים עלו במעלה הגבעה, קרה דבר מדהים. הקיסוסית, שהייתה עד כה רכה, החלה להצמיח קוצים חדים ומשוננים לאורך כל גבעוליה. פירותיה הפכו למרירים ורעילים, ונוזל צורב מילא את עורקיה.

כשהעז הראשונה שלחה את פיה אל עלה האלון, היא נרתעה בצרחה של כאב. הקוצים של הקיסוסית ננעצו בלשונה, והטעם המר גרם לה להיחנק. העדר נסוג בבהלה. פעם אחר פעם הם ניסו, ופעם אחר פעם נהדפו על ידי השריון הקוצני של המטפסת הקטנה.

המתנה מהשמיים

הרועים עמדו המומים. האלון הגאה, שהיה פעם מזנון פתוח לעדריהם, הפך למבצר בלתי חדיר. "האלון הזה מקולל," אמרו, והתרחקו מהגבעה לנצח.

האלון החל לפרוח מחדש. עליו הפכו לירוקים כהים, וענפיו התחזקו. הוא הביט בקיסוסית שעטפה אותו בחיבוק של פלדה. "הצלת אותי," לחש.

ואז, קול רעם נשמע מהשמיים. בורא העולם צפה בנאמנותה של הקיסוסית. "בשל אומץ ליבך," אמר הקול, "הנשק שפיתחת יישאר איתך לעד. אף חיה לא תאכל אותך, ואת תהיי המלכה הבלתי מעורערת של החורש, שומרת הסף של האלונים."

ומאז, הקיסוסית והאלון הם זוג בלתי נפרד. היא מעניקה לו הגנה קוצנית ומרתיעה, והוא נושא אותה אל המרומים, קרוב אל השמש.

עובדות על הקיסוסית והאלון:

1. מנגנון הגנה: הקיסוסית (Smilax aspera) היא אכן מטפס קוצני מאוד. הקוצים שלה הם "שיניים" הפונות לאחור, מה שמקל עליה לטפס אך מקשה מאוד על בעלי חיים לאכול אותה.

2. פירות הקיסוסית: הפירות האדומים והיפים של הקיסוסית הם רעילים לאדם ולרוב היונקים, מה שמחזק את האגדה על הארס וההגנה.

3. האלון המצוי: זהו העץ הנפוץ ביותר בחורש הים-תיכוני בארץ. הקשר בינו לבין הקיסוסית הוא כה הדוק, שלעיתים קשה לראות את גזע האלון מבעד לסבך הקיסוסית.