בהומור פלמ"חניקי, נוסטלגיה וריח של מדורה. המאמר הזה בנוי כדי לתפוס את הגולש שמחפש את ה"ישראליות היפה" והשורשית, ומספק למדריכי טיולים חומרים שיהפכו כל סיור למופע סטנד-אפ היסטורי.
אגדות התיישבות וגבורה: צ'יזבטים מהפלמ"ח והמחתרות עם כובע טמבל ופינג'אן
צ'יזבטים מהפלמ"ח | סיפורי גבורה והתיישבות | אגדות השומר | סודות הסליקים והמחתרות | פולקלור ישראלי שורשי
מבוא: כשבנינו את הארץ עם טורייה וסיפור
לפני שהיו טלוויזיה, אינסטגרם או נטפליקס, הייתה ה"מדורָה".
הפלמ"חניקים, אנשי ההגנה והחלוצים לא היו רק לוחמים וחקלאים; הם היו מספרי סיפורים בחסד עליון. אחרי יום של ייבוש ביצות או אימוני סיירים, הם ישבו סביב הקומזיץ, הרתיחו קפה שחור בפינג'אן מפוייח, והמציאו את התרבות הישראלית.
ה**"צ'יזבט"** (מהמילה הערבית "כזב" – שקר) הוא האמנות של לספר שקר כל כך מוגזם ומשעשע, עד שהוא הופך לאמת חדשה. זו הייתה הדרך שלהם להתמודד עם הפחד, הקושי והיתושים. במאמר זה נחזור לימי התום, הגבורה והחוצפה הישראלית.
1. הצ'יזבט הקלאסי: "ילקוט הכזבים" והיתוש בעמק
הצ'יזבט הפלמ"חניקי (שהונצח בספר המיתולוגי "ילקוט הכזבים" של דן בן אמוץ וחיים חפר) לא נועד לרמות, אלא לבדר. החוק היה פשוט: המספר יודע שהוא משקר, הקהל יודע שהוא משקר, וכולם נהנים מההגזמה.
היתושים של החולה:
הוותיקים מספרים שבביצות החולה היתושים היו כל כך גדולים, שאי אפשר היה להרוג אותם במכה. בלילה, היתושים היו באים למיטות, מרימים את השמיכה עם החדק, בודקים את הדרגה של החייל, ורק אז מחליטים אם לעקוץ.
צ'יזבט מפורסם מספר על יתוש אחד שתפסו, קשרו אותו בשרשראות ברזל, והוא שימש כמאוורר בחדר האוכל של הקיבוץ עד שברח עם הטרקטור.
התה של הטבח:
מספרים על הטבח של הפלוגה שהיה מכין תה כל כך חזק וסמיך, שכששמו בתוכו כפית – היא לא שקעה, היא נמסה. וכשזרקו פנימה ביצה קשה – היא יצאה רכה מרוב פחד.
2. אגדות "השומר": המערב הפרוע של הגליל
לפני הפלמ"ח, היו אנשי "השומר". דמויות מיתולוגיות כמו אלכסנדר זייד, שרכבו על סוסים, לבשו עבאיות (גלימות ערביות) ודיברו ערבית שוטפת, אבל חלמו בעברית.
אלכסנדר זייד והסוסה:
זייד, השומר האגדי של עמק יזרעאל, היה דמות להערצה. האגדה מספרת שפעם גנבו לו את הסוסה האהובה. במקום ללכת למשטרה הבריטית (שלא עזרה הרבה), זייד הלך לבדו למאהל של השבט הגנב.
הוא נכנס לאוהל השייח', שתה קפה, ולא אמר מילה על הגניבה. רק כשהסוסה שמעה את קולו וצהלה, השייח' הבין מי עומד מולו. מרוב כבוד לאומץ של "היהודי המשוגע" שנכנס לבד ללב המאפליה, השייח' החזיר לו את הסוסה ואף נתן לו שק קמח במתנה.
"בדם ואש יהודה נפלה":
סיפורי הגבורה של תל חי וכפר גלעדי יצרו מיתוס של הקרבה. האגדה מספרת שיוסף טרומפלדור, הגיבור הגידם, היה יכול לטעון את הנשק ביד אחת מהר יותר מכל חייל עם שתי ידיים, ושהוא נהג לחרוש את השדה כשהוא רתום למחרשה במקום סוס.
3. המחתרות: חוצפה ישראלית מול המנדט
המאבק בבריטים הוליד סיפורים על תחבולות מבריקות ("המוח היהודי") שבהן מעטים ניצחו רבים בעזרת יצירתיות.
ה"דוידקה" – הרעש שהרעיד את צפת:
במלחמת העצמאות, המגינים בצפת ובירושלים השתמשו במרגמה תוצרת בית שנקראה "דוידקה". היא לא הייתה מדויקת, והנזק שלה היה מזערי, אבל היה לה יתרון אחד: היא עשתה רעש איום ונורא.
האגדה מספרת שכשהפעילו את הדוידקה בצפת, הרעש היה כל כך חזק שהערבים היו בטוחים שליהודים יש פצצת אטום ("הנשק הסודי"), וברחו מהעיר רק בגלל הבום, לא בגלל הפגז.
מבצעי ההעפלה והבריטים המבולבלים:
סיפורים רבים מתארים כיצד חברי ה"הגנה" היו צובעים ספינות מעפילים ישנות, משנים להן את השם בלב ים, ומצליחים להיכנס לנמל חיפה מתחת לאף של המשחתות הבריטיות, כשהם מחופשים לדייגים יוונים או לתיירים בריטים שיכורים.
4. הסליקים הסודיים: מה מסתתר מתחת לרפת?
אחד המיתוסים המרתקים ביותר הוא סיפורם של ה"סליקים" (מחבואי נשק). הקיבוצניקים חיו חיים כפולים: ביום חולבים פרות, ובלילה מגריזים רובים מתחת לאדמה.
הסליק של יגור ("השבת השחורה"):
בקיבוץ יגור היה הסליק הגדול ביותר בארץ. הוא הוסתר מתחת לרצפה של מחסן, והכניסה אליו הייתה דרך מנגנון מתוחכם של הזזת מכונות כבדות.
ב"שבת השחורה" (1946), הבריטים הפכו את הקיבוץ ולא מצאו כלום. רק כשחייל בריטי זרק בדל סיגריה על הרצפה והבחין שהעשן נשאב פנימה דרך סדק זעיר – התגלה הסוד הגדול.
סליק החלב בכפר גלעדי:
בכפר גלעדי הסתירו נשק בתוך כדי חלב ענקיים. כשהבריטים באו לחפש, החלוצות היו שופכות חלב חמוץ ומסריח מסביב לכדים, או מעמידות פני נעלבות ("איך אתם מעזים לחטט לגברת בחלב?!"), וכך הבריטים נסוגו מרוב גועל ומבוכה.
5. טיפים למדריך המזמר: איך עושים קומזיץ?
סיפורי פלמ"ח לא מספרים באוטובוס ממוזג. צריך אווירה.
-
הלוקיישן: בחרו מקום עם משמעות. גבעת התחמושת, מוזיאון הפלמ"ח, או סתם חורשה עם אקליפטוסים.
-
האביזרים: הביאו איתכם כובע טמבל ("כובע טמבל זה לא כובע של טמבלים, זה כובע של חכמים בשמש"), פינג'אן לקפה, ואולי איזה אקורדיון או מפוחית (אפילו הקלטה בטלפון תעבוד).
-
משחק "אמת או צ'יזבט": ספרו למטיילים שני סיפורים. אחד אמיתי לגמרי (למשל, על הדוידקה) ואחד מומצא (על היתוש שגנב טרקטור). תנו להם לנחש מה נכון. זה שובר קרח מעולה.
-
שפת הפלמ"ח: השתמשו בסלנג. "ג'מעה", "פיינשמקר", "סחבק", "דחילק". זה מכניס את הקהל לאווירה של שנות ה-40.
שאלות ותשובות (FAQ) – הווי ובידור
למה קוראים לזה "כובע טמבל"?
יש כמה גרסאות. אחת טוענת שזה שיבוש של המילה הטורקית "טמבל" (Tembel) שפירושה עצלן (כי היה קל לחבוש אותו). אחרת טוענת שזה בא מהמילה האנגלית "Dumbbell" (משקולת) בגלל הצורה. ואולי, פשוט כי הוא גרם לכולם להיראות קצת מצחיק.
מה ההבדל בין אצ"ל, לח"י והגנה?
בגדול: ה"הגנה" הייתה הצבא המאורגן והממלכתי (הרוב). האצ"ל ("המעמד") היו יותר מיליטנטים ותקפו מטרות בריטיות. הלח"י ("שטרן") היו הקבוצה הקטנה והקיצונית ביותר שנלחמה בבריטים בכל דרך אפשרית. הצ'יזבטים בדרך כלל שייכים לפלמ"ח (החטיבה הלוחמת של ההגנה).
איפה אפשר לראות סליק אמיתי?
יש המון! בקיבוץ יגור, בכפר גלעדי, בנהלל, במוזיאון "אוצרות בחומה" בעכו, ואפילו ב"בית הכנסת הגדול" בתל אביב.
לסיכום:
ההיסטוריה של ישראל היא לא רק מלחמות וחוזים. היא מורכבת מאנשים צעירים שישבו סביב המדורה, צחקו על הקושי, חלמו על מדינה, ובין לבין – המציאו את הסיפורים הכי טובים בעולם. קחו פינג'אן, צאו לשטח, ותנו לצ'יזבט להתחיל.
