המאמר הזה נועד לספק למדריכי טיולים ולחובבי אדרנלין את התוכן המושלם לשעות החשיכה.
אגדות שדים, מפלצות, רוחות וסיפורי אימה בישראל
שדים ורוחות בארץ הקודש | אגדות אימה מקומיות | בתים רדופים בירושלים ותל אביב | הע'ולה, הג'ינים והדיבוק | סיורי לילה מפחידים
מבוא: הצד האפל של ארץ הזבת חלב
במשך היום, ארץ ישראל שטופת שמש, עמוסה במטיילים וקדושה לשלוש הדתות. אבל כשהשמש שוקעת מעל הרי ירושלים או בדיונות של הנגב, מתעורר עולם אחר. זהו עולם של צללים עתיקים, לחישות בערבית ויידיש, ויצורים שלא מצייתים לחוקי הפיזיקה.
הפולקלור המקומי – היהודי, המוסלמי, הדרוזי והנוצרי – עמוס בסיפורי אימה שנועדו להזהיר ילדים מלהתרחק מהבית, או להסביר תופעות טבע מפחידות. במאמר זה נדליק פנס רועד ונצא למסע בעקבות המפלצות והרוחות של ישראל.
1. הע'ולה: המפלצת שקוראת לך במדבר
בפולקלור הבדואי והערבי הכפרי, אין פחד גדול יותר מאשר להישאר לבד במדבר בלילה. שם מחכה הע'ולה (Ghoulah).
פרופיל המפלצת:
הע'ולה היא שדה משנת צורה. היא יכולה להיראות כאישה יפהפייה ומפתה, כזקנה חסרת ישע, או אפילו כעז תמימה. הסימן היחיד שמסגיר אותה הוא הרגליים שלה – רגלי חמור או תייש שעירות, אותן היא מנסה להסתיר.
היא אורבת לנוודים בודדים, קוראת בשמם בקול מוכר (של אמא או אהובה), מושכת אותם אל מחוץ לשביל, ואז טורפת אותם.
הקשר המציאותי – הצבוע המהפנט:
אגדות הע'ולה קשורות קשר הדוק לצבוע הארץ-ישראלי. הפולקלור טוען שהצבוע יכול להפנט אנשים באמצעות השתן שלו, או שהוא צוחק בקול אנושי כדי למשוך קורבנות למערה שלו. עד היום, זקני הכפרים מזהירים לא ללכת אחרי קולות בכי בלילה.
2. הג'ינים ומלך השדים: הסודות של שלמה המלך
לפי המסורת האיסלאמית והיהודית כאחד, הג'ינים הם יצורים שנוצרו מאש ללא עשן. הם חיים בינינו – בבורות מים, בחורבות עתיקות ("ח'ירבות") ובבתי מרחץ.
אשמדאי ושלמה המלך:
האגדה היהודית המפורסמת ביותר מספרת על אשמדאי, מלך השדים. כששלמה המלך בנה את בית המקדש, נאסר עליו להשתמש בכלי ברזל ("כי חרב נועדה לקצר חיים ומזבח להאריך חיים"). הוא היה זקוק ל"תולעת השמיר" שחותכת אבנים, ורק אשמדאי ידע איפה היא.
שלמה שלח את בניהו בן יהוידע ללכוד את השד. בניהו השקה את אשמדאי ביין עד שנרדם, וכבל אותו בשרשרת עם השם המפורש. אשמדאי אולץ לגלות את הסוד, אך בהמשך נקם בשלמה, זרק אותו למרחקים ותפס את כיסאו בדמות כפיל. האגדה מלמדת שאפילו החכם באדם לא יכול לשלוט ברוחות לנצח ללא מחיר.
כללי בטיחות עם ג'ינים:
-
לעולם אל תשפכו מים רותחים לכיור או על האדמה בלילה בלי לומר "دستور" (דסתור – בקשת רשות), שמא תפגעו בג'ין בלתי נראה ותעוררו את זעמו.
-
אל תזרקו אבנים לבורות מים עתיקים – זהו הבית שלהם.
3. בתים רדופים: הזיכרונות שלא עוזבים
ההיסטוריה המדממת של הארץ הותירה אחריה בתים רבים שבעליהם עזבו בחיפזון, או מתו בנסיבות טראגיות. האנרגיה הזו, כך מספרים, נשארת בקירות.
הבית המקולל ברחוב רמב"ן (ירושלים):
מסופר על מבנה מפואר ברחביה שמעולם לא הושלם, או שדייריו סבלו משרשרת אסונות. האגדות מדברות על קללה עתיקה של סתתים ערבים שלא קיבלו את שכרם, או על רוח של קצין בריטי שמת שם וממשיך לשוטט במסדרונות.
חורבות ליפתא (בכניסה לירושלים):
הכפר הנטוש ליפתא הוא התפאורה המושלמת לסרט אימה. הבתים הריקים, בורות המים הפעורים והצמחייה הפראית יצרו אינספור סיפורים על קולות שנשמעים מהבתים בלילה, ועל רוחות הכפר שמסרבות לעזוב ומבריחות יזמי נדל"ן שמנסים לבנות במקום.
4. הדיבוק מצפת: כשנשמה פולשת לגוף
צפת, עיר הקבלה והמיסטיקה, היא בירת סיפורי הרוחות היהודיים.
מהו דיבוק?
נשמה של חוטא שלא מצאה מנוחה בעולם הבא, ולכן היא נכנסת ("נדבקת") לגוף של אדם חי כדי לבקש תיקון או לגרום סבל.
הסיפור המפורסם (שעובד למחזה קלאסי) מתאר נערה שרוח אהובה המת נכנסה בה ביום חתונתה לאחר. בסיורי לילה בסמטאות צפת, ליד בתי הכנסת העתיקים, מספרים על מקובלים שניסו להוציא דיבוקים באמצעות תקיעת שופר, ייחודים ושמות קדושים.
יוסף דלה ריינה והשטן:
סיפור טרגי על מקובל צפתי שניסה להביא את הגאולה בכוח. הוא הצליח ללכוד את השטן (סמאל) וכלבתו (לילית), אך ברגע האחרון, מתוך רחמים או גאווה, נתן להם להריח קטורת. השטן התחזק, השתחרר, ויוסף דלה ריינה השתגע והתאבד (או המיר דתו, תלוי בגרסה). זהו סיפור אזהרה על הסכנה שבמשחק באש המיסטית.
5. גלגול נשמות: הסוד הדרוזי
בכפרים הדרוזיים בגליל ובכרמל, המוות הוא לא הסוף. האמונה בגלגול נשמות היא אבסולוטית.
הילדים שיודעים יותר מדי:
ישנם סיפורים רבים (הנחשבים לעובדות בכפרים) על ילדים קטנים שמתחילים לדבר בגיל שנתיים ומספרים בפירוט על חייהם הקודמים: "קוראים לי אחמד, גרתי בכפר השכן, ונהרגתי במלחמה כשירו בי כאן".
כשההורים לוקחים את הילד לכפר השכן, הוא מזהה את "ביתו", את "אשתו" (שכבר הזדקנה) ואת המקום המדויק שבו החביא כסף לפני שמת. הסיפורים הללו יוצרים אווירה מיסטית חזקה, אך פחות מפחידה ויותר מנחמת – הנשמה לעולם לא הולכת לאיבוד.
6. טיפים למדריך: איך ליצור אווירה של פחד?
-
התאורה: אל תשתמשו באור חזק. השתמשו בפנס קטן שמאיר מלמטה על הפנים שלכם (אפקט צללים מפלצתי), או עששית נפט רועדת.
-
הקול: דברו בשקט. לחשו. גרמו למטיילים להישען קדימה כדי לשמוע. ואז – ברגע השיא – הרימו את הקול בבת אחת ("ואז הדלת נטרקה!").
-
הלוקיישן: בחרו מקום סגור או מבודד. בור מים, מערה, סמטה צרה וחשכה, או יער עבות.
-
השיתוף: בקשו מהמטיילים לכבות טלפונים ולהקשיב לשקט. שאלו: "שמעתם את זה?" (גם אם זו רק הרוח, הדמיון יעשה את השאר).
שאלות ותשובות (FAQ) – אימה ופולקלור
האם באמת מסוכן להיכנס למערות בלילה?
מבחינה בטיחותית – כן (בורות, עטלפים, החלקה). מבחינת פולקלור – המערות נחשבות לפתח לעולם התחתון ולמקום משכנם של השדים. מומלץ להימנע.
מהי החמסה ולמה היא משמשת?
החמסה (יד עם חמש אצבעות) היא קמע עתיק המשותף ליהדות ולאסלאם, שנועד לבלום את ה"עין הרעה". האמונה היא שהקנאה של אנשים יוצרת אנרגיה שלילית, והחמסה עוצרת אותה.
איפה המקום הכי מפחיד בארץ?
רבים מצביעים על "בית הקברות של הטמפלרים" בחיפה בלילה, או על המבנים הנטושים של מחנה צריפין הישן. אבל הפחד הוא בעיקר בראש של המתבונן.
לסיכום:
סיפורי האימה של ישראל הם הדרך שלנו להתמודד עם הלא-נודע. הם מזכירים לנו שלמרות הטכנולוגיה והקדמה, כשאנחנו לבד בחושך, אנחנו עדיין אותם אנשים שמפחדים מהצל של עצמם. צאו לטייל, אבל אל תשכחו להביט לאחור… הע'ולה אולי צופה בכם.
