אגדת הצפרדע והמגדל הגבוה

היו היה פעם מירוץ של צפרדעים, שהמטרה היתה להגיע לקצה העליון של מגדל גבוה.

המון אנשים שמעו על המירוץ והתכנסו כדי לראות אותו ולתמוך בצפרדעים. אך בתלכ'ס גם כשלמעשה המירוץ התחיל, אף אחד לא באמת האמין שהצפרדעים מסוגלות להגיע עד למעלה. הם באו פשוט להשתעשע מהמראה ולהיות עדים לכישלון הצפוי.

נשמעו מהקהל משפטים כמו:

״אין טעם לנסות אפילו״

או
״הן בחיים לא יצליחו!״
או

״יהיה משעשע לראות אותן משנות את דעותיהן״

כשראו שהמרחק בקושי מתקצר ולהם כבר נמגרו הכוחות, הצפרדעים שהובילו במירוץ, התחילו לאט לאט להתייאש ופרשו מהמירוץ. אחריהם, אחת אחרי השנייה, גם כל שאר הצפרדעים.

כלומר, כולם חוץ מאחת שהמשיכה לקפוץ ולטפס כאילו אין מחר.

והאנשים בקהל כמובן המשיכו בשלהם – ״באמת חבל על הזמן. לא חבל על הכוחות? היא לא תצליח לעולם!״

אז אחרי שכמעט כל הצפרדעים הרימו ידיים (ורגליים), ואפילו ההמון התחיל לאט לאט להתפזר, הצפרדע האחת לא ויתרה והמשיכה לקפוץ ולטפס למרות הכל.

לבסוף במחיר של מאמץ עצום של שעות, היא הגיעה עד למעלה.

חלק מהצפרדעים האחרות שנשארו מתוך סקרנות לראות מתי כבר תיגמר לה השנימה, היו בהלם – הן ציפו לסוף אחר לגמרי!

הן ממש רצו לדעת איך היא עשתה זאת, אך האגו מנע מהן.
מספר ימים אחרי המירוץ, אחת מהצפרדעים לא יכלה להתאפק יותר, אזרה אומץ, ניגשה למנצחת ושאלה אותה:
״תגידי איך, איך, איך… איך זה אפשרי מה שעשית במירוץ?״
אין מענה.
״בבקשה ספרי לי – איך עשית זאת? איך הצלחת לסיים את המירוץ!?״
אין מענה.
היא המשיכה לשאול שוב ושוב ושוב.
וכל מה שהיא קיבלה זה מבטים שקטים ומה שנראה כמו התעלמות מוחלטת.
אחרי זמן קצר נפל האסימון… מסתבר, שהצפרדע המנצחת הייתה פשוט חירשת!