המצור על הענבים: אגדת השועל והכרם

משל השועל והכרם הוא אחד המשלים המוכרים ביותר המיוחסים לחז"ל (מופיע במדרש קהלת רבה) וגם במשלי לה פונטיין. זהו סיפור שמצליח להיות משעשע ופילוסופי בעת ובעונה אחת, ומזכיר לנו שגם בעידן של שפע, הכל עניין של מידה.

מתאים לספר אותו בין כרמי היין של עמק האלה או מורדות הכרמל.

המצור על הענבים: אגדת השועל והכרם

יום קיץ חם להט מעל גבעות השפלה. שועל רעב וצמא, מהסוג שמכיר כל מחילה וכל לול תרנגולות באזור, צעד בקושי בין הסלעים. פתאום, הריח שלו קלט משהו מופלא: ניחוח מתוק, סמיך ומשכר של ענבים בשלים.

הוא הרים את מבטו וראה לפניו כרם מפואר, כזה שרואים רק בגלויות. הגפנים היו עמוסות באשכולות של ענבי סירה שחורים ומתוקים, שזהרו בשמש כמו פנינים של יין. הכרם היה מוקף בגדר אבן גבוהה וצפופה, ובמרכזה פרצה קטנה – חור קטנטן בקיר האבנים.

השועל ניסה להידחק פנימה, אך אבוי – הבטן שלו, שהייתה מלאה בשאריות של ארוחת בוקר דשנה, הייתה רחבה מדי. "לא מוותרים על כרם כזה," החליט השועל. הוא התיישב מחוץ לגדר וצם במשך שלושה ימים שלמים. כשהבטן שלו נצמדה לגבו והוא הפך דקיק כגבעול, החליק בקלות דרך החור ונכנס אל גן העדן.

במשך ימים הוא חגג. הוא אכל ענבים בבוקר, בצהריים ובערב. הוא התענג על המתיקות, על העסיס ועל הצל הקריר שמתחת לגפנים. אבל כשרצה לצאת, גילה שהבעיה חזרה על עצמה: עכשיו הוא היה כל כך שמן ומלא, שהחור שבקיר נראה לו כמו קוף של מחט.

לא הייתה לו ברירה. הוא נאלץ לצום שוב שלושה ימים בתוך הכרם, מול כל השפע הזה, עד שחזר לממדיו הצנועים. כשיצא סוף סוף החוצה, עמד השועל, הביט בכרם היפה ואמר:

"כרם, כרם, כמה יפה אתה וכמה פירותיך מתוקים! אבל מה הנאה יש ממך? רעב נכנסתי אליך, ורעב אני יוצא ממך."

הקשר הישראלי: ארץ הגפן והיין

הסיפור הזה נטוע עמוק באדמת ישראל, שהיא מהמקומות העתיקים בעולם לייצור יין:

• תעשיית היין ביהודה: אזור עמק האלה והרי יהודה (הסמוכים ללטרון שעליה דיברנו) משופעים בגתות עתיקות חצובות בסלע. גם היום, זהו "מחוז היין" של ישראל, מקום שבו שועלים וגפנים עדיין נפגשים מדי לילה.

• הגפן בשבעת המינים: הגפן היא אחד משבעת המינים שנשתבחה בהם הארץ. היא מסמלת את החקלאות הישראלית ואת הקשר החזק שבין האדם לאדמתו.

• השועלים של שועלים: אזור שפלת יהודה נקרא בעבר "ארץ שועלים" (זוכרים את שמשון והשועלים?). השועל המצוי הוא תושב קבע באזורנו, והוא אכן ידוע בחיבתו לפירות מתוקים, ולא רק לטרף.

קצת ידע אמיתי: השועל המצוי והכרמים

• שועל מצוי (Vulpes vulpes): זהו הטורף הנפוץ ביותר בישראל. למרות שהוא מוגדר כטורף, השועל הוא למעשה "אומניבור" (אוכל-כל). בעונת הקיץ והסתיו, פירות בשלים – ובעיקר ענבים – מהווים חלק משמעותי מהתפריט שלו.

• מזיקי כרמים: חקלאים בישראל נאלצים להתמודד עד היום עם שועלים (וגם עם חזירים וציפורים) שחומדים את היבול. השועלים לא רק אוכלים את הענבים, הם גם ידועים בחיבתם לנגוס בטפטפות המים כדי לשתות, מה שיוצר לא מעט עבודה לכורמים.

• הנמשל הפילוסופי: חז"ל השתמשו במשל הזה כדי ללמד על מצבו של האדם בעולם. האדם נולד ללא כלום ("רעב") ועוזב את העולם ללא רכוש חומרי ("רעב"). המשמעות היא שהעושר האמיתי הוא לא מה שאנחנו צוברים בבטן או בכיס, אלא מה שאנחנו חווים ועושים בזמן שאנחנו "בתוך הכרם".

ואם כבר הזכרנו את ז'אן דה לה פונטיין, משורר צרפתי בן המאה ה-17, עיבד משלים קלאסיים רבים, ודמות השועל אצלו מייצגת לרוב עורמה, תחמנות ופיקחות, כפי שמופיעה ב"השועל והעורב" (חנופה להשגת גבינה) וב"השועל והחסידה" (נקמה על הכנסת אורחים לקויה). משליו מציגים לקחים מוסריים חדים, לעיתים קרובות דרך התנהגות אנוכית של השועל.

המשלים המפורסמים ביותר של לה פונטיין עם שועל:

השועל והעורב: השועל מחמיא לעורב על קולו כדי לגרום לו לפתוח את פיו ולהפיל את חתיכת הגבינה שבפיו.מוסר השכל: להיזהר מחנפנים ולהבין שחנפן חי על חשבון מי שמאזין לו.

השועל והחסידה: השועל מזמין את החסידה לארוחה ומגיש אותה בצלחת שטוחה, מה שמונע ממנה לאכול, כנקמה היא מזמינה אותו לארוחה בכד צר. מוסר השכל: "המידה כנגד מידה" – יחס גורר יחס.

השועל והענבים: (מבוסס על איזופוס) השועל מנסה להגיע לענבים אך נכשל, ובתגובה מכנה אותם "חמוצים" כדי לטשטש את תסכולו.מוסר השכל: ביטוי ל"ענבים חמוצים" – אדם המזלזל במטרה שלא הצליח להשיג.

לה פונטיין נחשב לאחד ממשלי המשלים הגדולים, ותרגומים לעברית הפכו את סיפוריו לחלק בלתי נפרד מהתרבות גם בישראל.