האגדה על הזקן החכם

המשאלה המושלמת: חוכמה בין סמטאות ירושלים

בלב העיר העתיקה של ירושלים, בין סמטאות אבן שזוכרות אלפי שנים, חי פעם איש עני מאוד. העוני שלו לא היה סתם מחסור – הוא היה חשוך עיניים (עיוור), חשוך ילדים, וכיסיו היו ריקים עד כדי כך שאפילו ריח של פת לחם טרייה היה עבורו בגדר חלום רחוק.

למרות כל הצרות, האיש מעולם לא התלונן. הוא היה יושב על שרפרף עץ רעוע בפתח ביתו הקטן, נושם את ריח היסמין והתבלינים מהשוק הסמוך, ומודה על מה שיש. יום אחד, כך מספרת האגדה, הופיע בפתח ביתו דמות פלאית – זקן בעל זקן לבן ארוך ועיניים נוצצות (רבים נשבעו שזהו אליהו הנביא בכבודו ובעצמו).

"שמעתי את תפילותיך," אמר הזקן בקול עמוק. "ניתנה לך הרשות לבקש משאלה אחת בלבד, והיא תתגשם במלואה."

האיש עצר את נשימתו. משאלה אחת? אבל היו לו שלוש צרות ענק!

אם יבקש לראות – יישאר עני וערירי.

אם יבקש עושר – איך יהנה ממנו בלי מאור עיניים?

ואם יבקש ילדים – איך יפרנס אותם במצבו?

הוא ביקש מהזקן יום אחד למחשבה. כל הלילה ישב עם אשתו בחדרם הקטן, האור היחיד שהאיר להם היה אור הלבנה שחדר מבעד לחלון המקושת. הם דנו, התלבטו, וחיפשו את הפרצה בחוקי הקסם. בבוקר, כשהזקן חזר, האיש כבר היה מוכן עם חיוך קטן על שפתיו.

"נו," שאל הזקן, "מהי משאלתך היחידה?"

האיש לקח נשימה עמוקה ואמר:

"אני מבקש שאזכה לראות את ילדיי אוכלים מצלחות של זהב."

הזקן חייך. הוא הבין שהאיש "ניצח" את המערכת. כדי שהמשאלה תתקיים, האיש חייב לקבל את מאור עיניו (כדי לראות), הוא חייב ילדים (שיאכלו), והוא חייב עושר מופלג (כדי שיהיו לו צלחות זהב). וכך היה – ברגע אחד השתנו חייו מהקצה אל הקצה בזכות משפט אחד מדויק.

קצת ידע אמיתי: אליהו הנביא וצלחות של זהב

האגדה הזו שזורה עמוק בתרבות הישראלית-יהודית, והנה כמה פרטים מעניינים שקושרים אותה למציאות:

• אליהו הנביא כ"פותר בעיות": בפולקלור היהודי, אליהו הנביא הוא הדמות שתמיד מופיעה ברגע האחרון כדי להציל את העני או לפתור קונפליקטים. בניגוד לנביאים אחרים, הוא נחשב למי ש"חי" בינינו ועובר בין הבתים (זו הסיבה לכוס אליהו בליל הסדר).

• צלחות זהב בירושלים? בחפירות ארכיאולוגיות ברובע היהודי בירושלים (כמו ב"פרוור ההרודיאני"), התגלו בתי פאר של עשירי העיר מתקופת בית שני. אמנם לא מצאו שם צלחות מזהב טהור (כי זהב נשמר או נשדד), אבל מצאו כלי זכוכית יקרים ואמנות פסיפס מרהיבה שמעידה על עושר שלא היה מבייש שום מלך.

• כלכלה של מילים: הסיפור הזה הוא דוגמה קלאסית ל"משפט תנאי" חכם. בתלמוד ובמדרשים יש דגש רב על כוחה של המילה – האמונה שדיבור מדויק יכול לשנות מציאות פיזית.