האגדה על עץ הדפנה ואל השמש המאוהב

הלהבה והעלה: אגדת אפולו ודפנה

סיפורנו מתחיל על פסגת האולימפוס, אך הדי הדרמה שלו מגיעים עד לוואדיות הקרירים של צפון הארץ. אפולו, אל השמש היפה והגאה, חטא בחטא היהירות. הוא לגלג על ארוס (קופידון), אל האהבה הקטן, ואמר לו: "מה לילד כמוך ולחצים וקשת? השאר את כלי המלחמה לידיים של אלים אמיתיים!".

ארוס, פגוע ונוקם, שלף שני חצים מאשפתו. הראשון היה חץ זהב חד ונוצץ – חץ המעורר אהבה בוערת ובלתי נשלטת. הוא פגע היישר בלבו של אפולו. השני היה חץ עופרת קהה וכבד – חץ המעורר סלידה ודחייה עמוקה. הוא פגע בלבה של דפנה, נימפת מים יפהפייה ובתו של אל הנהר.

ברגע אחד, אפולו הפך לאסיר של תשוקה. הוא ראה את דפנה רוחצת באגם, ושערה הזהוב המתנפנף ברוח נראה לו כקרני שמש. הוא החל לרדוף אחריה, קורא לה: "עצרי, נימפה יפה! אני לא אויב, אני אל השמש!".

אך דפנה, שבלבה בערה רק הסלידה, נמלטה ממנו בבעתה. המרדף היה מורט עצבים: הוא רץ בכוחה של התקווה, והיא רצה בכוחו של הפחד.

כשכמעט הרגישה את נשימתו הלוהטת של אפולו על עורפה, הגיעה דפנה אל גדת הנהר של אביה. "אבא, עזור לי!" זעקה בייאוש, "שנה את צורתי, מחק את היופי הזה שגורם לי לסבול!".

עוד לפני שסיימה את תפילתה, הרגישה דפנה קשיחות מוזרה פושטת באיבריה. רגליה הקלות ננעצו באדמה והפכו לשורשים עמוקים. גופה העדין התכסה בקליפת עץ מחוספסת, וידיה המורמות אל השמיים הפכו לענפים עמוסי עלים ירוקים וריחניים.

אפולו המזועזע הגיע אל העץ, הניח את ידו על הגזע ועוד יכול היה להרגיש את הלב של דפנה פועם בתוך העץ החדש שנוצר – עץ הדפנה.

אפולו, שבור לב, נשק לעלים ואמר: "אם לא תוכלי להיות לי לאישה, תהיי לי לעץ קדוש. עלי המנצחים יהיו עליך, וראשיהם של קיסרים ומשוררים יעוטרו תמיד בענפייך".

הקשר הישראלי: הדפנה של הגליל והחולה

למרות שהאגדה נולדה ביוון, עץ הדפנה הוא בן בית אמיתי אצלנו:

• הער האציל: זהו שמו הרשמי של עץ הדפנה בעברית. הוא גדל בר בחורשים הלחים של הגליל העליון, הכרמל והרי יהודה. אם טיילתם פעם בנחל כזיב או בנחל עמוד, בטח פגשתם בו בפינות המוצלות והקרירות ליד המים.

• קיבוץ דפנה: היישוב המפורסם בעמק החולה קרוי על שם העיר העתיקה "דפני" שהייתה באזור בתקופה הרומית. השם דפנה נשמר בפי תושבי האזור במשך דורות, עדות לכך שהצמח והשם נטועים עמוק באדמתנו.

• "הוצא ודפנא": בתלמוד הבבלי מוזכר הצמד הזה ככינוי למחיצה פשוטה עשויה ענפים. חכמינו הכירו היטב את העץ (שנקרא בארמית "ערא") והשתמשו בענפיו הגמישים והריחניים לצרכים יומיומיים.

קצת ידע אמיתי: ער אציל (Laurus nobilis)

• התבלין של המטבח: "עלי דפנה" שאנחנו שמים במרק או בתבשילים הם עליו היבשים של הער האציל. הם מעניקים ארומה עמוקה ועוזרים בשימור המזון בזכות חומרים אנטי-בקטריאליים טבעיים שיש בהם.

• נח על זרי הדפנה: הביטוי המוכר מגיע מהמנהג העתיק לעטר מנצחים בזר עשוי מענפי דפנה. מי ש"נח על זרי הדפנה" הוא אדם שמסתפק בניצחונות העבר שלו ולא מתאמץ יותר.

• שימוש רפואי: שמן המופק מפירות הדפנה (שמן דפנה או "שמן ער") משמש ברפואה העממית כבר אלפי שנים לטיפול בכאבי פרקים, בעיות עור וחיזוק שורשי השיער.

• זיהוי בשטח: לעץ הדפנה יש עלים גלדניים (קשים), ירוקי-עד, שכשממוללים אותם משתחרר ריח חזק ומוכר של תבלין. הפירות שלו הם כדורים שחורים קטנים המזכירים זיתים.