האגדה על תל דן ושלושת הנחלים – נחל חרמון, נחל דן, נחל שניר

האגדה על תל דן ושלושת הנחלים – נחל חרמון, נחל דן, נחל שניר

מלחמת המים: הקרב על כתר הירדן

במשך אלפי שנים הם זרמו בשקט, אך מתחת לפני השטח, המתח רתח. שלושת הנחלים הגדולים של הצפון – דן, בניאס וחצבאני – לא היו רק נחלי מים; הם היו ישויות קדומות בעלות רצון משלהן.

יום אחד, השקט הופר. נחל דן, הגדול והחזק שבהם, נעמד בראש תל דן והכריז בקול רועם: "אני הגדול מכולם! מימיי הם השופעים ביותר, ואני הוא זה שצריך להוביל את הדרך אל הים הגדול. אתם רק נספחים אליי!"

הבניאס, שמימיו פורצים מתוך מערה אפלה ומסתורית למרגלות החרמון, לא נשאר חייב. "אתה אולי חזק, דן, אבל אני מקודש! האלים עצמם שוכנים במערותיי. הכתר שייך לי!"

ואילו החצבאני, הארוך והפתלתל שהגיע מרחוק, מהרי הלבנון, גיחך בזלזול. "שניכם מקומיים וצרים. אני ראיתי עולם, אני עברתי מרחקים שאתם רק חולמים עליהם. אני המנהיג האמיתי."

המרדף המטורף הוויכוח הפך למרוץ פראי. שלושת הנחלים החלו לשעוט במורד העמק, כל אחד מנסה לעקוף את רעהו. הם התפתלו, יצרו מערבולות של זעם וסחפו איתם סלעים ועצים. כל נחל רצה להגיע ראשון אל עמק החולה ולהכריז על ריבונותו.

האדמה רעדה תחת עוצמת המים השוצפים. בעלי החיים נמלטו בבהלה, והשמיים התקדרו. נראה היה שהצפון עומד להיחרב תחת מלחמת האחים של המים.

ההתערבות מהמרומים ממרומי החרמון הלבן, צפה אלוקים (או בגרסאות אחרות, "זקן החרמון") בנעשה. הוא ראה כיצד הגאווה מעוורת את עיניהם וכיצד התחרות עומדת להפוך ברכה לקללה.

בקול גדול שסדק את הסלעים, הוא קרא: "די!"

הנחלים קפאו במקומם. המים השוצפים נרגעו לרגע של דממה מתוחה.

"אתם נלחמים על כבוד, בזמן שהארץ שלמרגלותיכם צמאה," אמר הקול. "אף אחד מכם לא ימלוך לבדו. הכוח שלכם אינו בנפרד, אלא בחיבור."

הברית הנצחית בבת אחת, שינתה האדמה את פניה. במקום שבו עמדו שלושת הנחלים להתנגש בשיא הזעם, נוצר מפגש. בכפייה של כוח עליון, הם נאלצו להתמזג. הדן הביא את העוצמה, הבניאס את המסתורין, והחצבאני את אורך הרוח.

ברגע האיחוד, נולד יצור חדש, אדיר ואצילי – נהר הירדן.

המתח התפוגג והפך לזרימה הרמונית. שלושת הנחלים הבינו שהם איבדו את שמם הפרטי כדי להפוך למשהו גדול הרבה יותר. עד היום, מי שמתקרב לנקודת המפגש יכול לשמוע בלחישת המים את הדי המלחמה ההיא, תזכורת לכך שגם הכוחות החזקים ביותר בטבע היו צריכים ללמוד לוותר על האגו כדי להחיות את הארץ.

עובדות על תל דן ושלושת הנחלים:

1. הגיאוגרפיה שמאחורי האגדה: מבחינה הידרולוגית, נחל דן הוא אכן היציב והשופע ביותר (נובע ממעיין קבוע), הבניאס מתאפיין בזרימה משתנה יותר, והחצבאני הוא הארוך ביותר. האגדה משקפת במדויק את אופי הנחלים.

2. מקור השם בניאס: השם נגזר מ"פניאס", על שם האל היווני פאן (אל הטבע והיערות) שפולחנו התקיים במערה שם – מה שמתחבר לאווירת המסתורין של הנחל באגדה.

3. תל דן (תל אל-קאדי): בערבית התל נקרא "תל השופט". האגדה מספרת שהשופט הוא זה שהכריע בין הנחלים וגזר עליהם להתאחד.

בימים משכבר, בימים קדומים,
שלושה נחלים היו מפכים
לרגלי החרמון הלבן,
חצבאני ובניאס ודן.
פרצה מריבה באחד הימים
בין שלושה נחלים כחולים וזכים,
לרגלי החרמון הלבן
חצבאני ובניאס ודן.

אז נשא החצבאני קולו וירעם:
"הן אני הגדול החשוב מכולם!"
וחזר עוד שנית וירעם:
"אני הגדול מכולם!"
ענה אז הבניאס באף וחימה:
"הן אני הגדול וחשוב פי כמה!"
אז זעף גם הדן והמהם:
"אני החשוב משניהם!"

היתה המריבה כה קשה ומרה
ודין ודברים הדהדו ברמה,
מי מהם הגדול מכולם,
פנו אל ריבון העולם.
ירד אז לארץ ריבון עולמים
וישב על התל בין שלושה נחלים
ופסק את דינו ואמר:
"התלכדו השלושה לנהר!"

לעצת אדונם שמעו הנחלים,
התלכדו מימיהם הכחולים הזכים,
והיו לירדן האיתן,
חצבאני ובניאס ודן.
מני אז נקרא תל אל קאדי המקום
ששימש כס משפט לבורא ממרום
כאשר הוא ישב שם ודן
בין בניאס חצבאני ודן.

מילים: רות חפץ
לחן: אמיתי נאמן