היה היה פעם בדואי זקן, שבמותו הותיר לשלושת בניו ירושה של 17 גמלים.
לבן הבכור הוא השאיר חצי מהגמלים,
לבן השני הוא הוריש שליש מהגמלים,
ולבן השלישי, הצעיר, הוא הוריש תשיעית מהגמלים.
שלושת הבנים נפלו לתוך סחרחורת של חישובים, מנסים לפענח מה חלקו המדויק של כל אחד מהם. כמובן שהעניין לא עלה בידם, מאחר ו-17 לא מתחלק לשניים, וגם לא לשלוש, וגם לא לתשע.
חייהם הפכו קשים ומרים, איבה וכעס אחזו בהם, וכל אחוות המשפחה שהייתה להם הלכה ונעלמה. כל היום היו עסוקים במשא ומתן ובחישובים מכל זווית אפשרית, אך לשווא לא הצליחו להגיע לתוצאה משביעת רצון שתניח את דעת שלושתם.
בייאושם, החליטו לפנות לעצת מומחים שיעזרו להם להתיר את הסבך.
אישה זקנה וחכמה שגרה בכפרם שמעה על בעייתם וביקשה שיניחו לה להרהר מעט ולנסות למצוא פתרון. לאחר מחשבה ארוכה אמרה להם: אינני יודעת אם אוכל לעזור לכם לפתור את בעייתכם, אבל המעט שאני יכולה לעשות זה לתת לכם את הגמל האחד שברשותי. כך יהיו לכם שמונה עשר גמלים".
האחים שמחו מאוד, שמונה עשרה הוא מספר שמתחלק בשניים:
הבן הבכור יכול לקבל את המחצית שהוריש לו אביו, תשעה גמלים.
הבן השני יקבל את השליש שהובטח לו – שליש משמונה עשרה הם שישה גמלים.
גם לבן השלישי נמצא פתרון, כי תשיעית משמונה עשרה הם שניים, לקח גם הוא לעצמו
את שני הגמלים שציוה לו אביו.
אם נחבר את המחצית של הבן הבכור (תשע) ועוד השליש של הבן השני (שש) ועוד
התשיעית של הבן הצעיר (שניים) נקבל בדיוק שבעה עשר גמלים. מירושתו המלאה של
האב. נשאר בדיוק גמל אחד מיותר, אותו הם החזירו לזקנה החכמה.
