דמומית זהבית – אדום של דם, ניצוץ של זהב
שם עברי נפוץ: דמומית (בארץ – לרוב דמומית ארץ־ישראלית)
שם מדעי: Adonis palaestinus (או מינים קרובים)
משפחה: נוריתיים
אזורי תפוצה בארץ: גליל, גולן, כרמל, גלבוע, יהודה, שומרון, העמקים – בעיקר בשדות כבדים ובתות.
תקופת פריחה: סוף חורף–אביב.
הדמומית היא פרח אדום מרוכז, מבריק, עם מרכז כהה ולעתים הבזק זהוב של אבקנים. אם הכלנית היא “כוכבת הרשת” והפרג הוא “האמן הרגיש”, הדמומית היא כמו תכשיט קטן ועז בשדה.
הגבעול דק ועדין, העלים מפורצים ועדינים מאוד, ובקצה – פרח אדום־דם, עם עלי כותרת עבים וקטיפתיים. הוא קטן מכלנית, אך נראה כמעט כמו כוכב אדום על רקע הירק.
המיתוס של אדוניס
השם הלטיני Adonis מחבר אותנו לאגדה יוונית:
אדוניס היה עלם יפהפה שאהבו אותו אלת האהבה אפרודיטה ואלת השאול פרספונה. הוא נהרג בציד, וממקום דמו צמחו פרחים אדומים. מאז, פרחי אדוניס – וביניהם גם הדמומית – מסמלים אהבה הטבולה בכאב, יופי שנספה מוקדם והזיכרון שנשאר באדמה.
גם השם העברי “דמומית” מרמז על דם – אדום עמוק, לא “סתם” אדום שמח.
שימושים רפואיים בעולם
בעולם, מינים אחרים של Adonis (בעיקר Adonis vernalis) שימשו בעבר כצמח מרפא ללב – בגלל חומרים המשפיעים על שריר הלב בצורה דומה לתרופות דיגיטליס. זו רפואה חזקה מאוד, שדורשת דיוק קיצוני במינון – ולכן כיום, אם בכלל משתמשים בחומרים כאלה, זה רק בתרופות מרוכזות ומבוקרות.
אצלנו, דמומית הבר היא קודם כול פרח מוגן וסיפור מיתולוגי: משהו שמראה איך פרח אחד מסוגל לשאת עלי כותרת קטנים סיפור שלם על דם, אהבה ומוות.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות הדמומית הזהבית – נלך בשדות האביב, נלמד לזהות אותה בין הכלניות והפרגים, ונשמע את סיפור אדוניס והדם שהפך לפרח.
