יחנוק המדבר – הערפד העדין של המדבר

יחנוק – הערפד העדין של המדבר

שם עברי: יחנוק (למשל יחנוק המדבר)
שם מדעי נפוץ: Cistanche tubulosa ואחרים
משפחה: יחנוקיים (לשעבר לקוביים)
אזורי תפוצה בארץ: מדבר יהודה, הנגב, הערבה – אזורי חול ומרבדי מליחות, ליד שיחים ועצים מדבריים.
תקופת פריחה: אביב.

יחנוק הוא צמח שנראה כאילו לא קיבל בריף:
“שכחו” לתת לו עלים ירוקים. אין כלורופיל, אין פוטוסינתזה, אין “צמח קלאסי” – ובכל זאת הוא פורח, חי, מואבק ומייצר זרעים. איך? הוא פשוט מחובר לצמחים אחרים ושואב מהם מים ומינרלים.

במדבר, תראה פתאום מעין עמוד בשרני, צהוב־סגלגל, עם פרחים קטנים צפופים לאורך הגבעול – כאילו שמו על החול נר חרס גדול. מבט טוב יותר יראה שבבסיסו יש שיח או עץ – רתם, אשל, אפילו שיטה במקומות מסוימים – ויחנוק מחובר לשורשיו בעזרת איברי יניקה.

צמח מדברי שהפך ל”ג’ינסנג של המדבר”

בעולם (במיוחד בסין ובמרכז אסיה), מיני Cistanche הפכו לצמחי מרפא מבוקשים. הרפואה הסינית המסורתית משתמשת בהם:

• לחיזוק “האנרגיה החיונית”,

• לעייפות כרונית,

• לחולשה,

• לבעיות פוריות ובחשק המיני,

• ולעתים גם כ”צמח אנטי־אייג’ינג”.

כינו אותו שם “ג’ינסנג של המדבר”. תכשירים מודרניים רבים מבוססים על יחנוק מגידול או מאיסוף במדבריות רחוקים, והמדע בודק היום את ההשפעה שלו על מערכת החיסון, הזיכרון וההזדקנות.

בארץ, אנחנו לא בשלב של “ללקט יחנוק ולהכין ממנו תה”, אלא בשלב של להתפעל מההישרדות:

• מדבר צחיח,

• כמעט אין מים,

• ובכל זאת – צמח אחד מצא טריק: להתחבר לשורשים של שיח אחר, לשתות איתו מאותו בר מים, ולפרוח בגדול.

בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות היחנוק במדבר – נחפש את ה”נרות” הצהובים בבקעת הערבה ובדיונות, נספר איך הוא חי על חשבון אחרים, ונראה איך גם צמח טפיל יכול להיות מתנה גדולה לתרבויות אחרות.