לשון־שור נגבית, לשון־פר סמורה
Anchusa strigosa
לשון־שור היא אחד הפרחים הבולטים של האביב בגליל: עמודי פריחה גבוהים, מלאי פרחים כחולים־סגולים קטנים, שנראים מרחוק כמו כתמי תכלת שפוזרו על המדרון. העלים והגבעולים מחוספסים, מכוסים שערות נוקשות – ומכאן השם “לשון־שור”: מרקם מחוספס כמו לשון של פרה…
זהו צמח רב־שנתי ממשפחת הזיפניים, הנפוץ בחבל הים־תיכוני מהרי יהודה וצפונה – כולל גליל, גולן, כרמל והרי המרכז. הוא אוהב בתות, מדרונות טרשיים ושולי דרכים, ומתחיל לפרוח בדרך כלל במרץ וממשיך עד מאי–יוני, כשהוא מושך אליו נחילים של מאביקים.
אחד הדברים המרתקים בו הוא סיפור ההאבקה: הפרח משנה גוון תוך כדי תהליך לפרחים צעירים בהירים יותר, ועם הזמן מתכהים; שינוי הצבע מאותת לחרקים מי כבר “ביקור” ומי עדיין מלא בצוף. מחקרים בארץ בדקו איך דבורים “מטיילות” על לשון־שור אחת ומנצלות את המידע שצבעי הפרח נותנים להן.
ברפואה העממית השתמשו בצמח (ובעיקר בשורשים ובעלים) לטיפול בדלקות וארתריטיס, וכיום יש אפילו מחקרים מודרניים שבודקים תמציות לשון־שור בתור חומר אנטי־דלקתי.
בטיול בגליל זה צמח מצוין ללימוד על:
-
התאמות להאבקה (שינוי צבע הפרח)
-
מרקם העלים והשערות כמנגנון הגנה
-
השפעת “כתמי צבע” גדולים על חוויית הנוף באביב
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות לשון־שור נגבית להכירו מקרוב, נשמע עליו אגדות, פולקלור ושימושים.
