זית בר / זית אירופי – עץ שכולו בריאות ואגדות
Olea europaea
הזית הוא כזה אייקון, שאפשר לפתוח איתו שיעור תנ״ך, גיאוגרפיה, היסטוריה, בוטניקה ואפילו דיפלומטיה – באותו עץ. בגליל, הוא חלק מהנוף כמעט בכל כיוון שתסתכל: מטעי זיתים תרבותיים במדרונות, עצי זית עתיקים בבוסתנים נטושים, וזיתי בר שמצטרפים לחורש הטבעי.
זית הבר והזית התרבותי הם בעצם וריאציות של אותו מין – Olea europaea – שהאדם טיפח אותו אלפי שנים בשביל פירות יותר גדולים ועצי יבול. ההבדלים בשטח: זית בר נוטה להיות שיחי/עצי קטן, עם עלים קטנים וצפופים יותר ופירות זעירים ומרים; הזית התרבותי גדול יותר, צמרת רחבה וגזעים מפותלים של מטעים עתיקים.
בגליל הזית הוא לב של תרבות: מסיק הסתיו, בתי בד משפחתיים, שמן ראשון וחגיגות, לצד כל הסיפור הפוליטי־חברתי של בעלות על קרקע ומטעים. אפשר לעמוד עם קבוצה בין עצי זית, להראות להם עלה בודד (החלק העליון ירוק, החלק התחתון כסוף), ולדבר על הסמליות – ענף הזית כסמל שלום, זית במקרא, והמריבות המודרניות סביב חלקת זיתים אחת.
בצד הבוטני, הזית מדגים יפה התאמות ליובש: עלים צרים ומבריקים שמקטינים התאדות, שורשים עמוקים, ויכולת לשרוד עשורים ושנים בלי הרבה טיפול. לא סתם יש בארץ עצי זית בני מאות שנים שעדיין מניבים.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות הזית הארצישראלי להכירו מקרוב, נשמע עליו אגדות, פולקלור ושימושים.
