שקד מצוי – השמלה הלבנה של פברואר
Prunus dulcis
שקד או שקדיה..?
כולנו רגילים לקרוא לעץ היפהפה הזה "שקדיה" אך האם ידעתם ששמו הוא בעצם "שקד מצוי"? 🤔
השם שקדיה התקבע בזכות השיר "השקדיה פורחת ושמש פז זורחת…"
יש רגע אחד בשנה שבו הגליל נראה כמו חתונה: כל המדרונות מתכסים בלבן־ורדרד, ענפים חשופים נעטפים בענני פריחה, והכבישים מתמלאים במכוניות שעוצרות “רק לצילום אחד קטן”. זה הזמן של השקד המצוי – אחד העצים הכי מרגשים בלוח השנה הישראלי.
השקד הוא עץ נשיר ממשפחת הוורדיים. את רוב השנה רואים אותו כעץ אפרפר, לפעמים אפילו מוזנח בשולי טרסה ישנה. אבל בסוף החורף, עוד לפני שכל העלים יוצאים, הוא מפוצץ את עצמו באלפי פרחים לבנים ורדרדים. הבלופ הזה, שעולה על רקע גבעות ירוקות ושמיים אפורים של חורף, הוא מהתמונות הכי מזוהות עם הגליל.
בניגוד לדימוי “הבר”, רוב עצי השקד בגליל הם צאצאים של עצי תרבות, פרי של עשרות שנים של טיפוח חקלאי. פעם היו מטעי שקדים ענקיים בגליל – היום נשארו הרבה “שרידים”: עצים בודדים בין הטרסות, שורות חצי־נטושות לאורך שבילי עפר, ועצי שקד שעברו התפראות ושבו להיות “אזרחי בר”.
השקד מלווה גם את לוח השנה שלנו: “שקדיה פורחת ושמש פז זורחת” – שיר שמחבר בין ט”ו בשבט לפריחה שלו. עם מטיילים קל לחבר דרך השקד בין טבע, חג, נוסטלגיה של ילדות ומציאות – למשל להסביר שבגלל שינויי האקלים, הפריחה זזה לעתים מוקדם/מאוחר יותר, ואיך זה משפיע על דבורים ועל יבול.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות השקד המצוי להכירו מקרוב, נשמע עליו אגדות, פולקלור ושימושים.
