קוץ הברקן – הקוץ עם הברק בעיניים, קוץ הגדילן הכדורי

קוץ הברקן – הקוץ עם הברק בעיניים

ברקן סורי – Notobasis syriaca

בכל טיול אביב ישראלי “אמיתי” מגיע הרגע הזה שמישהו נכנס לשדה קוצים, צועק “אאוצ’!” ואז שואל: “תגיד, זה גדילן או ברקן?”
אז זהו – שאם הקוצים נראים כמו ברק קטן – יש סיכוי טוב שזה ברקן סורי, אחד הקוצים הכי מוכרים בארץ.

הברקן הסורי הוא קוץ חד־שנתי זקוף וגבוה (עד כ־1.5 מטר), ממשפחת המורכבים. הוא נפוץ כמעט בכל החבל הים־תיכוני של ישראל – בצדי דרכים, בשולי שדות, במעזבות, בחניוני בקר וצאן, בשדות בור – ממש כל מקום שאדם ובהמה טיפלו בו יותר מדי.

העלים שלו גדולים, ירוקים, מכוסים ציפוי קמחי־לבן עם עורקים לבנים/אדמדמים; הם מפורצים לאונות קוצניות ובולטים מאוד בשטח. הפרח עצמו סגול־ארגמני, יושב בראש “כדור” קוצני, שממנו יוצאים קוצים מסועפים בצורת ברקים קטנים – ומכאן השם ברקן.

זהו מין יחיד בסוגו – “חד־פעמי” במונחי בוטניקה.

בין תנ”ך לליקוט – הברקנים של גדעון והברקן הסורי של היום

המילה “ברקנים” מופיעה בתנ”ך בסיפור גדעון ואנשי סכות:
“…וְדַשְׁתִּי אֶת־בְּשַׂרְכֶם בְּקוֹצֵי הַמִּדְבָּר וּבַבַּרְקָנִים” (שופטים ח’, ז’).

חז”ל מזכירים “קוצים וברקנים” גם בהקשרים אחרים, והדיון תמיד:
מה זה בדיוק ה“ברקנים” האלה?

חוקרי צמחי המקרא הציעו לזהות אותם עם הברקן הסורי המודרני – בין השאר בגלל צורת הקוצים, שמזכירים ברק, ומתאימים לשימוש כשבט קוצני לצורך ענישה, כמו שמתואר בסיפור גדעון.

כמדריך, זה רגע מושלם:
עומדים ליד שיח ברקן גבוה, קוראים את הפסוק, מראים את הקוצים בצורת הברק – ופתאום המקרא מקבל צורה, צבע וקוצים מאוד מוחשיים.

שימושים לאדם – ליקוט “קוצני” ושאלת הגדילן

כמו הרבה קוצים במורכבים, גם הברקן אכיל בצעירותו – לפני שהקוצים מתקשחים:

• גבעולים ועלים צעירים – כשהם עדיין רכים, קולפים את השוליים הקוצניים והעורק המרכזי, ומבשלים/מאדים אותם; יש מי שהשתמש בהם כתוספת למרק או תבשיל ירקות.

• הטעם שלו נחשב פחות משובח ו”פחות בריא” מזה של בן־הדוד המפורסם גדילן מצוי (Silybum marianum), שבו זוהו חומרים פעילים (כמו סילימרין) עם השפעה על הכבד. בברקן, עד כמה שידוע כיום, לא נמצאו אותן “כוכבות מרפא”.

באתרי ליקוט ישראליים כותבים עליו בבירור:
אפשר לאכול אותו כשצעיר, לא תורעלו – אבל לרוב מעדיפים את הגדילן:
טעים יותר, נוח יותר לעיבוד ויש לו מסורת מרפא עשירה יותר.

לכן, אם שואלים: “למה ללקט ברקן?” –
התשובה היא לרוב חינוכית/חוויה: להראות למטיילים שגם “קוץ מפחיד” יכול להיות צמח מאכל פוטנציאלי, ולאו דווקא בגלל תרומה תזונתית־רפואית יוצאת דופן.

⚠️ כמו תמיד: כל מה שמתואר כאן הוא חלק ממסורת ליקוט בלבד, לא המלצה רפואית. לפני אכילה או שימוש בצמחי בר – חייבים לזהות במדויק, ולהתייעץ עם איש מקצוע.

תפקיד אקולוגי – קוץ, אבל עם עבודה

מעבר לזה שהוא שחקן ראשי בשדה הקוצים של ישראל, לברקן יש תפקיד:

• הוא מחלוצי השטח המופרע – צומח במעזבות, חניונים, שולי דרכים, ומייצב קרקע, עד שצומח אחר מחליף אותו.

• הפרחים הסגולים מושכים מאביקים – דבורים, פרפרים וחרקים נוספים.

• עמודי הזרעים היבשים נותנים מחסה קטן ללטאות, חרקים וציפורי שדה שמתחבאות בין הגבעולים.

כלומר – גם אם הוא “צורב את הרגל” למטייל, הוא חלק מהמכלול שהופך שדה בור למערכת אקולוגית.

הברקן באגדות, בשפה ובשטח

• השם “ברקן” יושב כנראה על הדימוי של ברק –
  הקוצים המסועפים שמקיפים את הקרקפת נראים כמו הבזקי ברק קטנים סביב הפרח.

• בספרות חז”ל “קוצים וברקנים” הפכו ביטוי כללי למכשולים, סכנות ומצבים לא נעימים, והזיהוי המודרני עם הברקן הסורי מחזיר את הביטוי לקרקע.

• בחלק מטקסטי הדרכה מודרניים, משתמשים בו כדי לספר סיפור על “איך אנחנו רואים קוצים”:
  האם זה “סתם משהו שמפריע”, או חלק מנוף חי שנועד להגן על עצמו, לסמן מרחק, ולייצר בית גידול לחיות קטנות?

אפשר גם לשלב סיפור קצר על ילד שנפל לתוך שדה ברקנים בדרך לבית־ספר (כמעט לכל אחד יש גרסה כזו…), ולהפוך טראומה ילדות לבדיחה קבוצתית.

איך להשתמש בברקן בטיול שטח?

1. חינוך לזיהוי:

   • להראות למטיילים איך נבדיל בין ברקן לגדילן:
     ברקן – קוצים “מסועפים כברק”;
     גדילן – קוצים ישרים יחסית, עלים עם כתמים לבנים וצורת “שיני אריה”.

2. קישור למקרא:

   • לקרוא את הפסוק משופטים “קוצי המדבר והברקנים”,

   • להראות את הקוצים ולהמחיש מה זה להיות “נגרר על הקוצים והברקנים”.

3. שיחה על ליקוט אחראי:

   • להסביר שאמנם אפשר לאכול חלקים צעירים,

   • אבל לא חייבים “לנגוס בכל מה שאפשר”,

   • ולהדגיש את ההבדל בין ליקוט לימודי לבין “קציר פרא”.

גדילן מצוי – קוץ עם תעודת רופא

Silybum marianum – גדילן מצוי

אם הברקן הוא “הקוץ המרושע של התנ"ך”, הגדילן המצוי הוא בן־הדוד השרירי, הירוק־כסוף, שמסתובב עם תיק רפואי קטן.
זהו אחד הקוצים הכי מרשימים בנוף הים־תיכוני: צמח חד־או דו־שנתי גדול, שיכול להגיע לגובה של יותר ממטר, עם עלים ענקיים, ירוקים ומבריקים, מנוקדים בכתמים לבנים, משוננים לגמרי ומסתיימים בקוצים חדים מאוד. במרכז – תפרחות גדולות בצבע סגול־ארגמן, עטופות בקוצים קשיחים.

תמצא אותו בשפע בשולי דרכים, מעזבות, שדות בור ומרעה – מהגליל ועד הנגב הצפוני.
למי שלא מכיר זה “עוד קוץ מפחיד”; למי שמכיר – זה צמח מאכל ומרפא חשוב, ובעולם אפילו צמח תרופה רשמי.

איך מזהים גדילן – ומה ההבדל ביניו לבין הברקן?

כמה סימנים בולטים:

• עלים גדולים מאוד, מבריקים, עם כתמים לבנים אופייניים כמו “טיפות חלב”.

• עורקים לבנים עבים, צורת עלה משוננת עמוק עם קוצים בקצוות.

• פריחה: קרקפות גדולות בצבע סגול־ארגמן, כמו “כדור קוצים סגול”, פחות “ברק מסועף” כמו בברקן.

• קוצים: עבים, ישרים יחסית, חזקים מאוד.

לעומת הברקן:

• לברקן העלים פחות גדולים ומרשימים, וה”כדור” הקוצני סביב הפרח נראה ממש כמו ברקים קטנים ומסועפים.

• לגדילן – “בלטות ירוקות־לבנות” עם קוץ סוף.

בטיול, זה מעולה לעמוד ליד שניהם ולהראות לקבוצה:
“זה הרופא, זה העוקץ – תזהו מי מי”.

שימושים לאדם – מהשדה לצלחת

1. מאכל – ירוק פרא עם אופי

ברוב מסורות הליקוט במזרח הים התיכון (יהודים, ערבים, דרוזים וכו’) הגדילן נחשב מעדן – בתנאי שמטפלים בו נכון:

• עלים צעירים – קוטפים לפני שהקוצים מתקשים, מקלפים בזהירות את השוליים הקוצניים ואת הקוץ המרכזי, קוצצים ומבשלים/מאדים;
  משתמשים בהם כמו בירקות עלים אחרים (חוביזה, תרד בר), בהקפצה, מאפה, מרקים ופשטידות.

• ליבות הגבעולים והעורקים – קולפים את הקליפה הקוצנית ומבשלים את החלק הפנימי:
  יש שמשווים אותו ל”ארטישוק של העניים” – טעם עדין, מעט מריר, מאוד משביע.

זה צמח שמלמד ליקוט “סבלני”:
העבודה קשה – אבל מי שיודע לעשות את זה, משיג צמח מזין מאוד, עשיר בסיבים, מינרלים וחלבון צמחי.

חשוב להדגיש למטיילים:
ליקוט גדילן דורש זיהוי מדויק והרבה זהירות; לא מומלץ למי שלא מנוסה בליקוט.

גדילן כרופא – צמח כבד קלאסי

כאן גדילן הופך מכוכב ליקוט ל־כוכב תרופות צמחיות בעולם.

החומר הפעיל העיקרי שבו נקרא סילימרין (silymarin) – תערובת פלבונוליגננים שנמצאת בזרעים. במחקרים רבים נמצא קשר בין סילימרין לבין:

• הגנה על תאי כבד מפני רעלים שונים,

• תמיכה בתהליכי שיקום אחרי נזק כבד (הרעלה, אלכוהול, כבד שומני),

• פעילות נוגדת חמצון ודלקת.

באירופה ובארה"ב קיים מגוון גדול של תכשירי מרפא רשמיים על בסיס מיצוי גדילן – טבליות, קפסולות ותכשירים רפואיים רשומים – לשימוש בהמלצת רופא.

חשוב מאוד להדגיש:

• בשטח לא משתמשים בצמח כ”תרופה לכבד” –
  אין ליטול צמחי מרפא במקום טיפול רפואי, בטח לא על דעת עצמנו.

• מה שכן אפשר לספר: שזה אחד המקרים היפים שבהם צמח ליקוט עממי הפך לחומר פעיל שנחקר ברפואה המודרנית.

בטיול, זה אחלה מקום לומר:
“מה שסבתות אמרו ‘טוב לכבד’, לפעמים המדע מגיע אחר כך ואומר – הן ידעו על מה הן מדברות… בערך”.

אגדות, סיפורי קדושה ושם “מריה”

השם הלטיני Silybum marianum קשור לפי המסורת הנוצרית לדמותה של מריה (מרים אם ישו).

אגדה מספרת שטיפות חלב של מרים נפלו על עלי גדילן – ומאז הופיעו על העלים הכתמים הלבנים. לכן בחלק מהשפות קוראים לו “Milk Thistle” – “קיצנית החלב”.

לפי מסורות עממיות באירופה:

• נשים מניקות שתו מיצויים שונים של גדילן לחיזוק ההנקה (יעילות אמיתית – נושא שנוי במחלוקת מחקרית, אבל הסיפור חי עד היום).

• ראו בו צמח “מגן” על האם והילד – עוד לפני שידעו לדבר על כבד ורעלים.

בעולם היהודי־מזרח־תיכוני הגדילן מופיע יותר כצמח מאכל ופחות כצמח קדושה, אבל אפשר לחבר לטיול את שני הסיפורים:
מצד אחד – הצמח המזרחי שאנחנו קוטפים בשדות,
מצד שני – צמח מרפא נוצרי עם סיפור חלב קדוש וכתמים לבנים.

תפקיד אקולוגי – לא רק קוץ מפריע

גם לגדילן יש תפקיד במערכת:

• צמח חלוץ בשטחים מופרעים – מעזבות, חניונים, שולי כפרים;
  הוא מכסה את הקרקע, מונע סחף, ומכין את השטח לצמחים אחרים.

• התפרחות הסגולות שלו הן תחנת דלק למאביקים – דבורים, פרפרים, חיפושיות פרחים.

• הזרעים משמשים מזון לציפורים ולמכרסמים.

הוא כן יכול להפוך ל”מטרד” בשדות מעובדים, אבל בשולי הטבע – הוא חלק מהפסיפס.

איך לשלב גדילן בהדרכה?

1. זיהוי בשטח

   • להראות עלים עם כתמים לבנים – ולספר על “טיפות החלב של מרים”;

   • להשוות לברקן: שני קוצים גדולים, אבל “זה עם חליפה ירוק־לבנה ורקע רפואי”.

2. ליקוט – רק בסיפור, לא במעשים (אם הקבוצה לא לקטים מנוסים)

   • להסביר איך מנקים ומקלפים,

   • לספר על תבשילים מסורתיים (סיר עלי גדילן עם בשר, גדילן בממולאים, גדילן כבוש וכו’),

   • אבל להדגיש שלא לנסות לבד בלי כלי עבודה וידע.

3. חיבור בין עממי למדע

   • לספר שסבתות אמרו “טוב לכבד”,

   • לספר שממנו באמת מופק חומר פעיל בתרופות מודרניות,

   • ולפתוח דיון קצר על הקשר בין מסורת לרפואה.

סיכום – קוץ עם לב רפואי

הגדילן המצוי אולי נראה כמו “עוד קוץ דוקר”, אבל הוא:

• צמח מאכל חשוב במסורת של ליקוט ים־תיכוני,

• צמח מרפא שנחקר ברצינות בעולם,

• דוגמה נהדרת איך הטבע הפראי בשולי הכביש מחזיק בתוכו סיפורים על עוני, רפואה, אמונה וגסטרונומיה.

בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות קוצים הברקן והגדילן – להכירם מקרוב, לשמוע עליהם פסוקים, אגדות, פולקלור ושימושים, ולהבין למה גם לקוצים הכי דוקרניים יש מקום חשוב בסיפור של הארץ. 🌵