שיח אלת המסטיק – הריח, השרף וההיסטוריה
Pistacia lentiscus
אלת המסטיק היא אחת הדמויות הקבועות בחורש הגלילי, אבל הרבה מטיילים בכלל לא יודעים איך קוראים לה – הם רק זוכרים “העץ עם הריח”. זהו בן־עץ ירוק־עד, עם עלים מבריקים שחלקם האמצעי מפריש ריח שרפי חזק כשהם נמעכים. המבוגרים ביננו אולי זוכרים מסטיק “אמיתי” מהעולם הישן, זה החומר שממנו נולד השם.
העץ/שיח הזה נפוץ מאוד בחורש הים־תיכוני בגליל, בכרמל ובהרי יהודה. בגליל תפגוש אותו כמעט בכל שביל: צומח כגדר טבעית לאורך טרסות, מלווה שבילי עפר, נכנס בין אלונים ואלות אחרות ויוצר שכבה ירוקה נמוכה מתחת לצמרות.
החלק הכי מעניין בו הוא השרף – “מסטיק” – שהופק ממנו בעיקר באי כיוס שביוון, ושימש במשך מאות שנים כחומר ללעיסה, לבשמים, לריפוי חניכיים ואפילו כחומר איחוי לכלים שבורים. עד היום אפשר למצוא במעדנים ובליקרים יוקרתיים “מסטיקא” – שזה בדיוק זה.
בטיול בגליל אפשר לעשות “תרגיל זיהוי”: לתת למטיילים למעוך עלה של אלה ארצישראלית, עלה של אלת המסטיק, ולהריח את ההבדל – עד שהם זוכרים מי מי. משם, אפשר לגלוש לסיפור על סחר עתיק, על שרף שמופק בעבודה ידנית, ועל איך חומר מתוך שיח נמוך בגליל מחבר אותנו לרשת מסחר היסטורית של כל אגן הים התיכון.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות עצי האלה להכירם מקרוב בחורש הישראלי, נשמע עליהם אגדות, פולקלור ושימושים.
