אזוב מצוי (זעתר) – טעם וריח של ארץ־ישראל (Origanum syriacum)
אין עוד צמח שמצליח לחבר בבת אחת בין תנ״ך, מטבח, פוליטיקה ושומרי־טבע כמו אזוב מצוי – הוא הזעתר ה”אמיתי”. זה בן־שיח ריחני ממשפחת השפתניים, עם עלים אפורים־ירקרקים ופריחה לבנבנה עד ורדרדה בקיץ, והניחוח שלו מוכר לכל מי שטעם פעם פיתה עם זעתר ושמן זית.
הוא גדל ברכסים ובמדרונות טרשיים בכל ארץ ישראל – מהגליל ועד הרי יהודה – ונחשב צמח בר מקראי: יש חוקרים שמזהים אותו עם “אזוב” המקראי ששימש בטקסי טהרה. עלי האזוב היבשים הם המרכיב העיקרי (והמועדף) בתערובת זעתר המסורתית ברחבי הלבנט.
הבעיה היא שהאהבה הגדולה לצמח כמעט הרגה אותו. בשנות ה־70 הוכנס האזוב המצוי לרשימת הצמחים המוגנים בישראל, ואיסוף מסחרי או קטיף פראי הפכו לעבירה פלילית. זה יצר גם מתח פוליטי־תרבותי – כי עבור הקהילות הערביות, קטיף זעתר הוא חלק ממסורת חקלאית וזהות. השיח על “מי רשאי לקטוף” הפך לדוגמה קלאסית של מפגש בין שמירת טבע לזכויות תרבות.
היום מגדלים אזוב מצוי בחקלאות, ותערובות הזעתר שתפגוש בסופר או בשוק, ברובן, באות ממטעים ולא מלקט. בטיול אנחנו יכולים להתקרב לשיח, להריח, לזהות לפי הצורה והמרקם, וללמד מטיילים איך להבדיל בין זעתר אמיתי לשאר בני משפחת השפתניים.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות האזוב המצוי (זעתר) להכירו מקרוב, נשמע עליו אגדות, פולקלור ושימושים.
