דודא רפואית – שורש שנראה כמו אדם ומסתובב עם מוניטין של כשפים

דודא רפואית – שורש שנראה כמו אדם ומסתובב עם מוניטין של כשפים

שם עברי: דודא רפואית
שם מדעי (באזורנו): Mandragora officinarum / Mandragora autumnalis
משפחה: סולניים
אזורי תפוצה בארץ: שדות ובתות באזורי ביניים – גליל, שומרון, אזורי טרשים וגבעות.
תקופת פריחה: חורף–תחילת האביב.

הדודא הוא “כוכב רוק” של עולם הצמחים המאגיים. כבר במבט ראשון הוא קצת מוזר:

• שושנת עלים גדולה, ירוקים־כהים, שוכבת ממש צמוד לאדמה.

• פרחים סגולים־חלביים קטנים שיושבים בין העלים.

• אחר־כך פירות צהובים־כתומים, ריחניים מאד – “תפוחי דודאים”.

• ושורש מסועף, עבה, שיכולה להיות לו צורה אנושית – גו, ידיים, רגליים.

בתנ”ך, במיתולוגיה ובכישוף

בתנ”ך, “דודאים” מופיעים בסיפור של רחל ולאה – כצמח שנחשב מסייע לפוריות. מאז, הדודא מלווה את התרבות כאחד הצמחים שנמצאים בין רפואה, אהבה וכישוף:

• ביוון ורומא העתיקה השתמשו בו כמרדים ומשככי כאבים חזקים.

• בימי הביניים האמינו שהשורש צועק צעקת מוות כשעוקרים אותו, ומי ששומע – מת. המציאו שיטות עקיפה: קושרים חבל לדודא, החבל לכלב, קוראים לכלב – והוא “משלם את המחיר”.

• שיקויים ו”סמי אהבה” רבים בימי הביניים טענו שהם מכילים דודא.

הסיבה לכל זה היא שהצמח מכיל אלקלואידים חזקים (כמו אטרופין, סקופולאמין ואחרים) המשפיעים על מערכת העצבים: במינונים מסוימים – מרדימים ומשככים כאב; במינונים מעט גבוהים יותר – גורמים להזיות, בלבול, דופק מהיר, ואפילו סכנת חיים.

היום – פרח לצילום, לא לשיקוי

כיום הדודא הרפואית כמעט לא בשימוש רפואי מודרני. יש לו מקום מכובד בהיסטוריה של הרפואה, אבל אף אחד לא ממליץ לשחק בו בבית. בשטח, הוא הפך לפרח שיעור:

• שיעור ברפואה עתיקה – לפני שהבינו מה זה מינון.

• שיעור בכמה מסוכן יכול להיות מעבר הגבול בין “רפואה טבעית” לבין הרעלה.

• ושיעור בתרבות – איך צמח אחד נכנס לתנ”ך, לפולקלור, לאגדות ימי־הביניים, ואפילו לספרי פנטזיה מודרניים.

בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות הדודא הרפואית – נזהה אותו בין השיחים, נספר על צעקת הדודא, על רחל ולאה, ועל המרחק הקצר בין כישוף, מיתוס ורפואה.