זקן־סב מצוי – הזקן הלבן של אחר הצהריים

זקן־סב מצוי – הזקן הלבן של אחר הצהריים

שם עברי: זקן־סב מצוי
שם מדעי: Geropogon hybridus
משפחה: מורכבים
אזורי תפוצה: שדות, בתות, שולי דרכים, אזורי חקלאות – רוב האזור הים־תיכוני בישראל.
תקופת פריחה: אביב (בערך פברואר–אפריל).

זקן־סב מצוי הוא דוגמה קלאסית לצמח שאף אחד לא שם לב אליו בזמן הפריחה – ורק כשהוא מתייבש, כולם מתאהבים בו.

בזמן הפריחה, הוא נראה כמו “עוד פרח סגול קטן” בשדה. הפרח דמוי חרצית זעירה, גבעול יחיד, עלים צרים. אבל אחרי הפריחה, כשהזרעים מתפתחים, קורה הקסם: בראש הגבעול נפתח כדור גדול של מצנחי זרעים – כמו “סבא” ענק של שן־הארי, רק גדל יותר, עדין יותר, מרשים יותר. בזה הוא זוכה לשם “זקן־סב”.

הכדור הלבן הזה הוא מערכת הפצה חכמה: כל זרע מחובר לשערה ארוכה ונוצית, והרוח עושה את המשלוח. בשבילנו, זו גם הזדמנות: ילדים (וגם מבוגרים) לא עומדים בפיתוי לנשוף עליו ולראות את הזרעים מתפזרים לכל עבר.

שימושים ותרבות

בכמה תרבויות סביב הים התיכון השתמשו בצמחים שונים מהקבוצה הזו כמספוא לבהמות, ובחלק מהמקרים גם לצרכים רפואיים קלים (בעיקר הקלה על עיכול), אבל זקן־סב המצוי בארץ נשאר בעיקר כוכב נופי:

• הוא מסמל את המעבר מהריבוי הצבעוני של האביב אל תחילת הייבוש,

• הוא מלמד על דרכי הפצת זרעים,

• והשם שלו – “זקן־סב” – מאפשר למדריך לספר על “זקני השדה” שמפזרים חכמה (וגנים) ברוח.

בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות זקן־סב מצוי – נחפש את הכדורים הלבנים בשדות, ננשוף קצת, נסביר על הפצת זרעים, ונספר אגדות על סבים זקנים ושדות אביב.