לוטם שעיר – ורוד, מקומט וריחני (Cistus creticus)
לוטם שעיר הוא ה”נייר מקומט” של החורש. פרח ורוד גדול, עם עלי כותרת שנראים כאילו מישהו גיהץ אותם לא נכון – מלאים קמטים עדינים שמוסיפים לו אופי. עלי הכותרת עדינים מאוד וחיים רק יום אחד, אבל כל שיח מייצר עוד ועוד פרחים, כך שהשביל כולו נראה מצויר בוורוד.
זהו שיח נמוך ממשפחת הלוטמיים, נפוץ מאוד בחורשים של הגליל, בכרמל ובהרי המרכז. העלים שלו שעירים ודביקים מעט, מצופים בשרף ריחני שהיה בעבר מקור לחומר בשם “לבדנום” – שרף ששימש ברפואה ובתעשיית הבשמים. מי שאוהב להתפנק: תן למטיילים למעוך עלה בין האצבעות ולנשום את הריח העדין.
הלוטם השעיר פורח באביב, לרוב ממרץ ועד מאי, והוא מין “מפתח” בזיהוי חורש ים־תיכוני בריא: כשאתה רואה לוטם, אלת מסטיק, אלון, מרווה וזעתר – אתה יודע שאתה עמוק בתוך הלב הירוק של הגליל.
לוטם מרווני, הלבן עם כתם השמש (Cistus salviifolius)
אחיו הקטן והצנוע של הלוטם השעיר הוא הלוטם המרווני – פרח לבן עם כתם צהוב קטן ליד מרכז הפרח, כמו שמש קטנה שמביטה בך. הפרחים קטנים יותר, אבל כשהשיח פורח – הוא נראה כמו עוגת קצפת מכוסה נקודות צהובות.
הלוטם המרווני אוהב את אותן סביבות – חורש, בתה, מדרונות טרשיים בגליל ובכרמל – אבל לפעמים “מטפס” גבוה יותר, לשולי יער ופסגות קרירות יותר. העלים שלו מזכירים קצת מרווה (מכאן שמו) – אליפטיים, ירוקים, מחוספסים במקצת.
זה צמח נהדר ללימוד “עין חורש”: לתת למטיילים לזהות בשטח מי ורוד (לוטם שעיר) ומי לבן (מרווני), מי נפתח בבוקר ומי נסגר בצהריים, ולספר על השיא הקצר של פריחת האביב – איך צמח חייב להספיק הכול בכמה שבועות לפני שהקיץ שורף את המדרון.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות הלוטמים להכירם מקרוב, נשמע עליהם אגדות, פולקלור ושימושים.
