מרווה משולשת – תה ותרופות סבתא

מרווה משולשת – תה ותרופות סבתא

Salvia fruticosa – מרווה משולשת

מרווה משולשת היא אחת ה”קלאסיות” של צמחי התה בארץ:
שיח ריחני עם עלים אפורים־מלבינים (קצת “פרוותיים”), שבבסיסם שלושה אונות – ומכאן השם “משולשת”. באביב היא פורחת בשיבולים של פרחים סגולים־תכולים, שמושכים נחילי דבורים.

תמצא אותה בחורש הים־תיכוני ובשולי שדות ברחבי הגליל, הכרמל, הרי ירושלים והשומרון.
מספיק שמישהו ימעך עלה בין האצבעות – והריח יסגיר אותה מייד.

שימושים לאדם ולרפואה העממית

• תה מרווה – אולי משקה הצמחים הכי נפוץ בבתי ישראל, יהודים וערבים כאחד:

  • אחרי ארוחה כבדה,

  • לכאבי גרון קלים,

  • לתחושת “נדמה לי שאני מתחיל להצטנן”.

• גרגור מרווה – ברפואה העממית משתמשים (עדיין) במי חליטת מרווה לגרגור – “לחיטוי” הפה והגרון.

• במטבח – מוסיפים עלים לתבשילי בשר, לתפוחי אדמה, לפסטה – נותן ארומה חזקה, ארצית, מעט מרירה.

שוב – כל אלה סיפורי מסורת, לא המלצה רפואית.
כל מדריך יכול לומר למטיילים: “זה מה שסבתות עשו, על אחריותן”, ולצד זה להדגיש שלא מחליפים רופא במרווה.

אגדות וסיפורים

בספרות הנוצרית והעממית באירופה, למרווה בכלל (Salvia) נקשר שורש השם ל”להושיע” (salvare), והיא נחשבה “צמח שמציל חיים”.

במסורות ערביות בארץ, מרווה (סלְבַּיה / מרמַריה) נחשבת צמח “מחזק לב ונפש”, וקרובה למעמד של זעתר:
צמח שהולך עם בית, משפחה ותה ליד הפינג’אן.

בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות המרווה המשולשת להכיר אותה מקרוב, נשמע עליה אגדות, פולקלור ושימושים, ונכין בשטח תה מרווה כמו שסבתות הכינו – רק עם הרבה מים ותשומת לב.