עץ אקליפטוס המקור – ענק אוסטרלי בנופי הנחלים

האקליפטוס בארץ ישראל:

אקליפטוס – Eucalyptus camaldulensis

האקליפטוס אינו עץ מקומי. הוא הגיע אלינו מיבשת אוסטרליה הרחוקה בסוף המאה ה-19, וסיפורו שזור בסיפורה של הציונות – מהחלומות על ייבוש ביצות ועד לניצחונות מודיעיניים בשדות הקרב.


1. איך הכל התחיל? הרעיון והיבוא

האקליפטוס הגיע לארץ ישראל בשנת 1884. הזרעים הראשונים הובאו על ידי קארל נטר, מייסד בית הספר החקלאי "מקוה ישראל", שקיבל אותם מחוקר צרפתי. המטרה הראשונית הייתה ליצור עץ שיגדל במהירות ויספק עץ לבנייה ולהסקה, שכן הארץ הייתה דלה מאוד ביערות באותה תקופה.

בהמשך, יוסף נייגו, אגרונום ומנהל מקוה ישראל, זיהה את הפוטנציאל של העץ לצמיחה מהירה והפיץ אותו במושבות הברון רוטשילד.


2. ה"קונספירציה": מי הרוויח על היבוא?

המושג "קונספירציה" סביב האקליפטוס נובע בעיקר מהביקורת על פקידי הברון רוטשילד וארגון יק"א.

  • הרווח הכלכלי: פקידי הברון הקימו משתלות ענק של אקליפטוסים ומכרו את השתילים למושבות במחירים מופקעים, תוך שהם משכנעים את החקלאים שמדובר ב"פתרון פלא".

  • המיתוס מול המציאות: בזמנו האמינו בתיאוריית המיאזמה – הסברה שמחלות (כמו המלריה) מגיעות מ"אוויר רע" של ביצות. חשבו שהריח החזק של עלי האקליפטוס "מנקה" את האוויר.

  • ההתעשרות: היו פקידים שזכו לעמלות על רכש שתילים ועל פרויקטים של ייעור, גם כאשר התברר שהעץ אינו פותר את בעיית המלריה (שנגרמת על ידי יתוש האנופלס ולא על ידי האוויר).


3. התועלת האמיתית: הגליל והנגב

למרות המיתוסים, לאקליפטוס היו יתרונות עצומים, אך שונים ממה שחשבו בתחילה:

בגליל ובעמקים (ייבוש הביצות?):

האקליפטוס זכה לכינוי "עץ היהודים". הוא אכן "שואב" כמויות אדירות של מים בזכות שורשיו העמוקים ושיעור הדיות (אידוי) הגבוה שלו. הוא שימש לייבוש שטחים מוצפים בחדרה ובעמק החולה.

  • אבל: הוא לא הדביר את המלריה. המלריה מוגרה רק כאשר ייבשו את המים העומדים פיזית והשתמשו בתרופות ובהדברת יתושים.

בנגב (הפרחת השממה):

בנגב האקליפטוס הוא סיפור הצלחה אחר לגמרי:

  • לימנים: בנגב נוטעים אקליפטוסים בתוך "לימנים" – סכרים קטנים הלוכדים מי שיטפונות. העץ מעמיק שורש ומחזיק מעמד בתנאי יובש קשים.

  • שובר רוח: האקליפטוסים משמשים כחומת מגן חיה לשדות חקלאיים מפני סופות חול.

  • דבש: האקליפטוס פורח במועדים שבהם עצים אחרים לא פורחים, והוא מהווה מקור קריטי לדבורים לייצור דבש לאורך כל השנה.


4. סיפור המרגל אלי כהן והגולן

זהו אחד הסיפורים המפורסמים ביותר בתולדות המודיעין הישראלי, המשלב אגרונומיה עם ריגול.

המשימה: אלי כהן (כ"כמאל אמין ת'אבת") פעל בסוריה בשנות ה-60 והצליח להתברג בצמרת השלטון והצבא הסורי.

הרעיון: במהלך ביקוריו במוצבים הסוריים ברמת הגולן, ראה כהן את החיילים הסורים סובלים מהחום הכבד בבונקרים ובחפירות.

השכנוע: הוא הציע לקצינים הסורים לשתול עצי אקליפטוס מסביב לכל מפקדה ומוצב. הנימוק שלו היה כפול:

  1. רווחת החיילים: "החיילים המסכנים צריכים צל כדי לתפקד טוב יותר".

  2. הסוואה: "העצים יסתירו את המיקומים שלכם מצה"ל".

התוצאה: הסורים התלהבו מהרעיון ושתלו אקליפטוסים בכל רחבי הרמה. במלחמת ששת הימים (1967), עצי האקליפטוס שימשו כסמנים (GPS טבעי) עבור טייסי חיל האוויר ותותחני צה"ל. היכן שהיו אקליפטוסים – שם בדיוק היו הבונקרים והמפקדות הסוריות. המידע הזה היה קריטי לכיבוש המהיר של הרמה.

שמן אקליפטוס ורפואה עממית

העלים של מיני אקליפטוס שונים (כולל E. camaldulensis) עשירים בשמן אתרי, בעיקר אאוקליפטול (צינאול, eucalyptol), שהפך לחומר חשוב בתעשיית התרופות והקוסמטיקה:

  • משמש במוצרי חורף – סירופים, משאפים, משחות לחזה – להקלת שיעול וגודש.

  • ברפואה עממית ומודרנית – כצמח מסייע בבעיות נשימה, שיעול, הצטננות, ולפעמים גם בזיהומים קלים.

  • לשמן יש גם פעילות אנטיספטית ואנטי־מיקרוביאלית, והוא נכנס לסבונים, חומרי ניקוי, מי פה ותכשירים שונים.

כמובן, שמן אקליפטוס מרוכז יכול להיות רעיל אם נלקח בצורה לא נכונה, ולכן כל שימוש רפואי חייב להיות מפוקח.

מעבר לרפואה, האקליפטוס סיפק:

  • עץ לתעשיית נייר ועצים,

  • צל לחניוני נחל ופארקים,

  • ריח מאוד מזוהה של “קמפינג ליד הנחל”.

בטיול, מעיכת עלה בין האצבעות ושאיפת הריח היא רגע קטן של “ארון תרופות טבעי” – ואפשר להזכיר איך עץ זר הפך לחלק בלתי נפרד מנוף החניונים שלנו.

בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות האקליפטוסים – נשב בצל שלהם, נלמד על השמן האתרי והרפואה העממית, ונשאל גם מה המחיר האקולוגי של עצי ענק זרים על הנחלים.