צמח שן הארי – המלכה של השדות
Taraxacum officinale – שן־הארי
שן־הארי היא המלכה הלא־מוכתרת של המדשאות והשדות.
בחורף ואביב היא פורסה על הקרקע בשושנת עלים משוננים (“שן ארי”), ובאביב מעלה עמודי פריחה צהובים עזים, שעם הזמן הופכים ל”סבא” – כדור פוך לבן שכל ילד בישראל ניסה לנשוף עליו ולהעיף זרעים ברוח.
זה צמח חלוץ קלאסי – אוהב קרקעות מופרעות, מדרכות, שולי שבילים ועזובות. כמעט כל מקום שיש בו קצת אדמה, שמש ומים – תמצא שם שן־הארי.
שימושים לאדם ולרפואה העממית
שן־הארי הוא אחד מצמחי המאכל והמרפא הידועים בעולם:
-
עלים צעירים – נאכלים כסלט אביבי מריר־עדין; אפשר גם לבשל/להקפיץ.
-
שורש – נקטף, מיובש ונקלה – שימש (ובעולם עדיין משמש) כתחליף קפה “קפה שן־ארי”.
-
ברפואה העממית ייחסו לו:
-
השפעה משתנת (“מנקה את הגוף”),
-
תמיכה בעיכול וכבד,
-
שימוש כמריר לפני אוכל להגברת תיאבון.
-
במסורת הצרפתית/בריטית, שן־ארי נחשב אחד מ”צמחי האביב המטהרים”.
כמובן – זה לא תחליף לרפואה מודרנית, אבל נקודת פתיחה נהדרת לדבר על צמחי ליקוט אכילים ועל “מרירות טובה” בתזונה.
אגדות וסיפורים
-
באירופה ראו בו “שעון ילדים” – מספר הנשיפות שצריך כדי לפזר את כל הזרעים מה“סבא” סיפר כביכול מה השעה…
-
בארץ, “סבא” ושן־הארי הפכו לחלק קלאסי בטיולי גן – ילדים נושפים, מישהו מספר איך הזרעים מתפזרים למרחקים, וככה לומדים על הפצה ברוח.
בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות שן־הארי המצויה להכיר אותה מקרוב, נשמע עליה אגדות, פולקלור ושימושים.