תאנה מצויה – הצל, הפרי והסיפור

תאנה מצויה – הצל, הפרי והסיפור

תאנה מצויה – Ficus carica

תאנה מצויה היא עץ־בוסתן קלאסי של ארץ ישראל: גזע נמוך ומפותל, ענפים מתרחבים, עלים גדולים ככף־יד, והכי חשוב – פירות רכים ומתוקים שעושים את הקיץ להרבה יותר נעים. רבים מעצי התאנה שאנו פוגשים בטיולים הם שרידי בוסתנים עתיקים ליד מעיינות, טרסות וחורבות.

שימושים במסורת וברפואה עממית

במשך אלפי שנים, לתאנה היה מקום חשוב הן במטבח והן ברפואה עממית:

• הפרי הטרי – משביע, עשיר בסיבים, בוויטמינים ובמינרלים.

• הפרי היבש (דבלים) – מקור אנרגיה זמין, נשמר זמן רב, לדרך הארוכה.

• ברפואה מסורתית השתמשו בפרי, בעלים ובשורש לטיפול בבעיות במערכת העיכול (עצירות, כאבי בטן), בדלקות, במחלות עור ועוד.

• המוהל (החלב הלבן היוצא מהעלים והגבעולים) שימש להסרת יבלות ועיבוי עור, אך הוא צורב ועלול לגרום לגירוי חזק – ולכן לא משחקים איתו בלי ידע.

מחקרים מודרניים מציעים לתאנה פוטנציאל לטיפול מסוים במחלות מטבוליות, דלקות ומחלות עור – אבל כל זה עדיין בתחום המחקר והטיפול המפוקח, לא “תרופת סבתא חופשית”.

תאנה מופיעה במקרא ובספרות היהודית והנוצרית כסמל לשפע, שלווה, “לשבת תחת גפנו ותאנתו” – חיים של ביטחון ופרנסה.

בטיול, עץ תאנה גדול ליד מעיין הוא תחנת חובה: צל, סיפור תנ”כי, ריח עלים, ואם זה מותר – גם טעימה זהירה.

בקרוב נעשה טיול טבע בעקבות התאנה המצויה – נשב בצל, נשמע איך היא מלווה את האדם כבר אלפי שנים, ונראה למה אי־אפשר לדבר על בוסתן בלי תאנה.