דם-המכבים האדום – פרח של זיכרון (Helichrysum sanguineum)
אי אפשר לדבר על פרחי בר וסמליות בישראל בלי להגיע אל דם־המכבים האדום. זהו צמח קטן ממשפחת המורכבים, שמוציא שושנת עלים אפורה־ירקרקה שמעליה עולים גבעולים דקים, ובראשם תפרחות כדוריות בצבע אדום עמוק, כמעט יבשושי – כמו פרח מיובש כבר על הצמח.
השם העברי “דם המכבים” נטבע ב־1917 על ידי הבוטנאי אפרים הראובני, אבל האגדה שמאחוריו חזקה עד היום: בכל מקום שבו נשפכה טיפת דם של לוחם מכבי, צמח פרח אדום קטן, לזכרו. בשנות ה־40 הוסיף המשורר חיים גורי עוד שכבה לסיפור, כשהשתמש בפרח כסמל לנופלי שיירת הל״ה – ומאז הפך דם־המכבים לסמל בלתי רשמי של יום הזיכרון.
בעשורים האחרונים קם גם פרויקט “דם המכבים” – עמותה שמפיצה סיכות עם דימוי הפרח לקראת יום הזיכרון, כדי לייצר סמל מקומי־טבעי במקומם של פרגים מיובאים. הפרח עצמו מוגן, כמובן, ואת הסמל לובשים ולא קוטפים.
מבחינה אקולוגית, דם־המכבים גדל בעיקר בחורשים הרריים ובתות על סלעים, בגליל, בכרמל, בגלבוע ובהרי המרכז. הוא פורח באביב המאוחר – בדרך כלל אפריל–יוני – בדיוק בעונה שבה המטיילים מחפשים טיולים ליום הזיכרון ויום העצמאות. זה הזמן המושלם לחבר בין סיפור אישי, היסטורי וטבעי.
לקראת ימי הזיכרון נעשה טיול טבע בעקבות דם המכבים האדום להכירו מקרוב, נשמע עליו אגדות, פולקלור ושימושים.
